אבא עילאה
פרצוף אבא עילאה ופרצוף אמא עילאה נקראים בבחינת אב ואם לפרצוף זעיר אנפין ונוקבא.
כתוב ש"אבא עילאה מקנן באצילות", כלומר ש'אבא עילאה' מאיר בכללות עולם האצילות. על ידי הארה זו מאיר אור אין סוף בעולם האצילות, שאור אין סוף שורה באבא עילאה, ואבא עילאה שורה בעולם האצילות.
שורשו
נאמר כי "אבא יונק ממזלא" שאבא עילאה יונק ממזל השמיני של י"ג תיקוני דיקנא, שהוא מזל "נוצר". וזהו שזקן הוא "זה קנה חכמה", שקנין והתהוות החכמה נמשך מבחינת דיקנא. וזו "והחכמה מאין תמצא", שהתהווה הוא מבחינה שאין ערוך, שהמשכה ממזלא היא רק בבחינת שערות, שהוא המשכה מצומצמת.
המשכה זו ממזלא שורשה הוא במוחא סתימאה שהוא חכמה של אריך אנפין. שאבא עילאה יונק מז' תחתונות של מוחא סתימאה, ולכן הוא רק בבחינת שערות, ששערות הוא בחינת צומח שהם ז' תחתונות.
אמנם ענין זה של יניקת אבא ממזל השמיני הוא רק אחר התהוות של אבא עילאה מאור המאציל, שלהיות ההגדלה והריבוי באור אבא הוא על ידי שיונק ממזל השמיני. שזהו כמשל היניקה שיונק הולד משדי אמו, שעצם מציאות הולד כבר נתהווה מבטן אמו, ומה שיונק משדי אמו הוא פועל הגדלה וריבוי באברי הולד.
נאמר כי "אבא ואמא מלבישים לזרועות דאריך אנפין", שאבא ואמא מלבישים לחסד וגבורה של אריך אנפין, שהוא בא בהם בבחינה פנימית, כי ההלבשה שמלבישים זה לזה היא קירוב ותפיסה בעצם ומהות המלובש, והוא על דרך משל התלבשות הרצון בשכל, שהוא מתאחד עם השכל והיו לאחדים. וזהו בבחינת התלבשות שעצמיות המידות של הכתר מתלבשים באבא ואמא, מה שאין כן מה שיונקים מן המזלות שהוא בבחינה יניקה ושערות בלבד.
אבא ואמא
ספירות חכמה ובינה של עולם האצילות נקראות בשם אבא עילאה ואמא עילאה וייחודם נקרא בשם יחודא עילאה.
אבא עילאה מקנן באצילות
בסדר התלבשות של האורות של עולם האצילות בעולמות אבי"ע נאמר כי "אבא עילאה מקנן באצילות". שמלבד היות אבא עילאה ספירת החכמה של עולם האצילות, מתלבש הוא בכללות עולם האצילות. ועל ידי התלבשות זו שורה אור אין סוף ממש בכל עולם האצילות, עד שנאמר על הספירות של עולם האצילות כי "איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד", שאור אין סוף מתאחד בהם באחדות גמורה.
השפעתו לזעיר אנפין
כאשר אבא עילאה הוא בבחינת גדלות אזי משפיע הוא לזעיר אנפין, שנה"י שלו נעשין מוחין לזעיר אנפין, ומזעיר אנפין נמשך לנוקבא שהיא מלכות דאצילות המחיה את עולמות בי"ע. והמשכה זו לזעיר אנפין יכולה להיות רק על ידי ההגדלה להיות בבחינת פרצוף ומוחין דגדלות. ואם לא היה בבחינת פרצוף ומוחין דגדלות לא היה יכול להשפיע למטה בירידות המדריגות. שזו כענין שדווקא מי שהוא גדול בחכמה יותר הוא שיכול להסביר את השכל גם לאחרים.
כאשר נתעלם אור של מוחין דאבא ואינו מאיר בזעיר אנפין זהו ענין הנגעים. שענין הנגעים בעולמות עליונים הוא הסתלקות מוחין דאבא שהוא בחינת הביטול והשוב שמחמת זה נמשך יניקת החיצונים מבחינת הרצוא וההתלהבות של מוחין דאמא.