לשון הקודש
לשון הקודש מורכבת מאותיות התורה שהן מן השמים, והן הנקראים לשון הקודש משום שנמשכים מבחינת קודש העליון. לעומת זה, ישנן השפות המורכבות מאותיות לעז שבני אדם יצרוה, והיא לשון חולין - לשון לעז.
הרבי הריי"צ יצא נחרצות נגד השימוש בלשון הקודש כשפת חולין, ודימה זאת ללימוד התורה לשם חכמה ללא אלקות.
הריי"צ כותב גם בשם אדמו"ר הרש"ב, באחד ממכתביו הקדושים אודות הדיבור בלה"ק, מוכיח על יסודי תוה"ק בנגלה ובנסתר) כי הדיבור בשפת הקודש בעניני חול אסור הוא, ובהמשך דבריו יגיד, התבוננו כי בלשון שאמר הקב"ה אנכי ה"א, ידברו בו בנ"א כל דבר הנמאס והנאסר.[1]
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")