משתמש:משיחיסט

{{{שם}}}

לשיעורי חת"ת ורמב"ם היומי

במנחה אין אומרים תחנון.

בא כבוד קדושת אבותינו הקדושים, איז, לבד דער ענין פון התעוררות רחמים אויף די מקושרים, געווען א עבודה פון דערמאנען בינו לבין עצמו די מקושרים, און אריינטראכטן בענין אהבתם והתקשרותם כמים הפנים, וואס דאס איז מעורר די כחות פנימים פון דעם וואס מ'טראכט וועגען עם, ווי מיר זעהען במוחש, אז מ'קוקט שטארק אויף איינעם מוז ער אקוק טאן, ווייל די הבטה פנימית איז מעורר דעם עצם הנפש, און אזוי איז אויך אין די כח פון די מחשבה.

---

תרגום מאידיש: אצל כבוד קדושת אבותינו הקדושים, לבד העניין של התעוררות רחמים על המקושרים, היתה עבודה להזכיר בינו לבין עצמו את המקושרים, ולהתבונן בעניין אהבתם והתקשרותם כמים הפנים, שזה מעורר את כוחותיו הפנימים של זה שחושבים אודותיו, כפי שאנו רואים במוחש, כשמביטים חזק על אחד מוכרח הוא להביט, כיון שהבטה פנימית מעוררת את עצם הנפש, וכך הוא גם בכח המחשבה.