משתמש:ישראל לייב/רב ששת

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

רב ששת היה מגדולי האמורים בדור השני והשלישי (שנות ה-ד' אלפים), חברו של רב נחמן ובר-הפלוגתא שלו. היה עיוור ומפורסם בחסידותו, שלא היה הולך ארבע אמות ללא תפילין.

תולדות חייו

רב ששת נולד בבבל. בניגוד לאמוראים רבים שנולדו לבני משפחה תלמידי חכמים, הוא נולד למשפחה רגילה, ואביו לא היה חכם בתורה, ואת חכמתו בתורה השיג בעצמו. רבו היה רב הונא, וכן מרב ירמיה בר אבא למד תורה. הוא היה סגי נהור. הוא התגורר בשלחי שבבל. התפרנס למחיתו כסבל.

לרב ששת לא היו ילדים מלבד בת.

עוורונו

ב ששת היה עוור. על פי המקובל רב ששת עצמו עוור את עצמו במו ידיו, מפני שחפץ ללכת בדרכו של רב שלא הוציא את עיניו מארבע אמותיו, וזו הייתה הדרך היחידה שבה יכול היה לקיים את קבלתו זו. ייתכן שהדבר קשור גם לכך שרב ששת הקפיד ביותר על איסור ראיית דברים אסורים, הוא עצמו אמר: "מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה!". בנוסף, מכיוון שרב ששת נודע בבקיאותו המיוחדת עד שחזר על כל תלמודו מדי שלושים יום הוא היה יכול לאפשר לעצמו עוורון, מכיוון שממילא לא היה זקוק לעיין בניירות כתובים כל שהן.

מכיוון שהיה עוור, היה יודע רב ששת מי אמר כל דבר על ידי זיהו הקול. בתלמוד הירושלמי מובא שרבי זעירא אמר שאין לסמוך על יחוס השמועות שמסר רב ששת שכן ייתכן שטעה בזיהוי קולו של האומרה.

שיטת לימודו

על פי אגרת רב שרירא גאון, יסד בית מדרש בשילחי שעל החידקל.

רב הונא התנגד מאד לשיטת הפלפול.

בקיאותו

היה בקי גדול במשניות ובברייתות, והיה חוזר על כל תלמודו מידי שלושים יום רב נחמן חברו מעיד עליו ששנה הלכות, ספרא, ספרי, תוספתא וכל התלמוד.

מסופר על רב יצחק בריה דרב יהודה, שהיה תלמידו של רמי בר חמא, שנחשב לתלמיד חכם חריף, ועל כל שאלה שנשאל היה עונה על פי ההיגיון ("מסברה"), ולא בהסתמך על מקורות קודמים לו ("מברייתא"), בשונה מרב ששת שהיה עונה תמיד בהסתמך על המקורות הקודמים לו. הלך מחשבה זה של רמי בר חמא גרם לרב יצחק לנטוש את הלימודים אצלו, ולעבור ללמוד אצל רב ששת, בנימוק שסברא ניתן להפריך אך רב ששת משיב לשאלות שמופנים אליו ממשניות וברייתות שאותם לא ניתן להפריך.

תלמידיו

רבא, רב עמרם, רב הונא בר יהודה

פטירתו

כאשר הגיע זמנו להפטר מהעולם, בא אליו מלאך המוות באמצע הרחוב ומסר לו כי נצטווה ליטול את נשמתו. אמר לו רב ששת: וכי בהמה אני שחפץ אתה להורגני באמצע הרחוב? בוא לביתי, למקום צנוע, ושם אפטר! ואכן מלאך המוות הוכרח להשמע לדבריו.

בתורת רבותינו נשיאנו

בתניא פרק ל"ז מבואר פתגמו המופלא של רב ששת "חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי"

וכן מוזכר בתורת רבותינו נשאינו ובמענות קודש של הרבי.