דוד כהן (הנזיר)
| הרב דוד כהן "הרב הנזיר" | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]
| |
| לידה | אלול תרמ"ז |
| מישגאלה, ליטא | |
| פטירה | כ"ח אב תשל"ב |
| ירושלים | |
| מקום קבורה | הר הזיתים, ירושלים |
| מקום פעילות | ירושלים |
| רבותיו | החפץ חיים |
הרב דוד הכהן (אלול ה'תרמ"ז - כ"ח אב ה'תשל"ב) המכונה הרב הנזיר של שם הנזירות שקיבל על עצמו, היה הוגה דעות יהודי וחוקר תלמוד, קבלה ומחשבת ישראל ותלמידו המובהק של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
תולדות חייו
נולד בשנת תרמ"ז בעיירה מישגאלה הסמוכה לוילנה. כבר בילדותו ניכרו כשרונותיו הברוכים; בגיל תשע שנים נשלח לבית סבו בראדין, שם למד בחברתם של לומדים מבוגרים ממנו בשנים רבות. בהמשך למד בעיר קונוטופ שבאוקראינה, בישיבה שנפתחה על ידי בן-דודו של אביו מליטא. הישיבה הייתה בחדרי בית הכנסת, שנקרא "החומה", שם התפללו גם הליטאים, אם כי הנוסח היה חב"די לפי השתייכות רוב המתפללים שם. לאחר הכנסו למצוות, נתקבל ללימודים בישיבה המפורסמת בוולוז'ין שכונתה “אם הישיבות בליטא". בגיל 16 שב לראדין, שם החל ללמוד תורה מפיו של ה"חפץ חיים".
בתקופת לימודיו בישיבות ניכרה התמסרותו העצומה ללימוד התורה, נהג בדרך תנועת המוסר ובין חפציו ומחברותיו נמצא רישום מדוקדק של סדרי הלימוד וחשבון נפש, באמצעות טבלאות ורישומים יומים שערך לעצמו. בזכרונותיו כתב הרב הנזיר את התיאור הבא, “לילות החורף הארוכים היו מוקדשים ללימודי בלי הרף, ובין אצבעותי נר דולק כסגולה למנוע שינה. ביום רגלי היחפות היו על כדורי שלג למנוע תרדמה". תקופת לימודים זו נמשכה עד שנות העשרים המאוחרות לחייו.
הרב דוד הכהן היה בעל כשרונות גדולים ובעל רצון של ברזל. רוחו לא ידעה פשרות; הוא שאף לאמת המוחלטת, להבנה הגבוהה העמוקה והנסתרת ביותר. לשם כך היה מוכן למסור את כל ישותו. כבן למשפחת רבנים מדורי דורות, התגדל תחילה בתורה, אך עדיין לא שקטה נפשו, והמשיך ללמוד ולחקור ביסודיות את כל השיטות הפילוסופיות המקובלות בעולם. לשם כך למד שפות זרות ולמד את כתבי הפילוסופים הגדולים ממקורם. עם זאת, המשיך לעסוק ולשקוד בתורה ובמצוות כשהוא נזהר בקלה כבחמורה.
תקופה נוספת בחייו כללה את לימודיו באקדמיה היהודית לחכמת ישראל שהקים הברון דוד גינזבורג בפטרבורג, שם התמקדו הלימודים במחקר התלמוד והמדרשים. בין חבריו לספסל הלימודים שם, היה מי שנודע לימים כפרזידנט זלמן שז"ר. בהמשך פנה הרב כהן ללימודים באוניברסיטת פרייבורג בגרמניה שם עסק בעיקר בלימודי ספרות.
לפני צאתו ללימודים בגרמניה בא בקשרי שידוכין עם בת דודתו שרה, בתו של הרב חנוך העניך אטקין רבה של לוגא. החתונה בפועל התקיימה 12 שנים מאוחר יותר בארץ ישראל, עקב פריצת מלחמת העולם הראשונה והתהליכים המדיניים שבעקבותיה.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר שהה לרגל לימודיו בשווייץ, פגש שם את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נקשר אליו ונהיה לתמיד מובהק שלו.
לאחר שהרב קוק עלה ארצה, עלה הרב כהן בעקבותיו והמשיך ללמוד ממנו בישיבת מרכז הרב בירושלים. הרב כהן שימש כר"מ בישיבת מרכז הרב ולימד ספרים כמו מורה נבוכים, הכוזרי וכן הלאה, ואף כתב פירושים והקדמות לספרים אלו. במקביל ערך ועסק בסידור תורתו של רבו הרב קוק.
הרב כהן קבע את מושבו בבית מדרשו של הרב קוק, שם שקד על תלמודו יומם ולילה. סיגופים ותעניות שקיבל על עצמו היו לחם חוקו, וביותר היה מרבה בתעניות דיבור.
מתוך שאיפתו להתעלות, קיבל על עצמו נזירות ופרישות. מאז הוא לא שתה יין ולא גזז את שערות ראשו, שהפכו ברבות השנים לאחד מסימני ההיכר שלו. בין השאר נמנע גם מאכילת בשר וסיגל לעצמו את הצמחונות מתוך פרישות כדרך בחייו.
מרבית כתביו נדפסו לאחר פטירתו וכוללים ספרי הגות ומחשבה, פילוסופיה יהודית ומחקר תורני וקבלי. נושא מיוחד שעסק בו היה הנבואה, הרב הנזיר השתוקק שתשרה עליו רוח הנבואה והאמין שבדורו זהו זמן ראוי להחזרת הנבואה לישראל, ואף העלה דברים בנושא עלי כתב בספרו "קול הנבואה".
נפטר ביום כ"ח אב תשל"ב ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.
קשריו עם הרבי וחב"ד
קשריו של הרב הנזיר לחב"ד ולתורת החסידות החלו בזכות אביו. וכך כותב הרב הנזיר על אביו: “..ביחוד חיבב את ‘קונטרס ההתפעלות’ להרב האמצעי, והיה עובד עבודת הקודש זו תפילה, לפי דרכו בהתפעלות השכל ודמעות גיל מתגלגלות מעיניו. אחרי שנים, כשנפגשתי עם אבא, בשובו הביתה בין הזמנים, אמר שהביא לי מתנה טובה, והוציא משק הטלית ותפילין שלו את ‘קונטרס ההתפעלות’ ויגש לי, ואני לא הבנתי אז את ערך המתנה. כעבור שנים רבות, בהיותי במכללה גרמנית, נמשך ליבי אחר חכמת הקבלה, פניתי לאבא במכתב בשאלות בעניני הספירות, הכוחות והבחינות, וישלח לי על ידי הדואר את ה"תניא" ו"קונטרס ההתפעלות".
ההשפעה החב"דית אכן נתנה אותותיה ברב הנזיר, כפי שהגדיר זאת בהספד שנשא זלמן שז"ר לזכרו ידידו: “ופרשה גדולה ונשגבה לעצמה היא הלולאה שחיברה את משנת הרוא"ה – הרב קוק – ואת תורת ההיגיון השמעי של הרד"ך (הרב דוד כהן – הנזיר), אל משנת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ובעיקר אל קונטרס ההתפעלות של רבי דובער האדמו"ר האמצעי, ולכל תורת חב"ד. הרב קוק ידע על זאת, ותלמידו הרד"ך, הבקי ושומע בכל גנזי תורתו, הפליא בהבלטתו זאת והוסיף לבאר זאת בהערצה רבה בספרו קול הנבואה".
בספרו ‘קול הנבואה’, לא הביא הנזיר מתורת החסידות הכללית אלא רק מתורת חב"ד ובפרט מתורתו של אדמו"ר האמצעי, בשל הקרבה הרעיונית אותה חש לתורת חב"ד.
בהיות בנו הרב שאר ישוב ביחידות אצל הרבי בשנת תשכ"ה, דיבר עמו הרבי על כך שאיננו אוכל בשר. הרבי אמר לו: מילא אתה מקיים את “מעשה אבותיכם בידכם", אך אביכם הרי מקובל גדול כיצד הוא מרשה לעצמו להימנע מבירור הניצוצות באכילת בשר? הרב שאר ישוב סיפר שברגע הראשון בא במבוכה, אך אחר כך התעשת ושאל את הרבי האם יש לו את הספר “שדי חמד", שם, במערכת אכילה כותב על אחד מתלמידי האריז"ל “שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל וחלילה ללגלג עליו ואשרי חלקו". בתשובתו של הרבי כפי שמצוטטת בספר ה’יחידות’, הגיב הרבי שהדבר שייך ליחידי סגולה.
בתקופת המאסר של אדמו"ר הריי"צ חתנו, הרבי, נאלץ לגלות אל מקום מסתור, המקום שנמצא היה ביתו של הרב אטקין, חמיו של הרב הנזיר, שם הסתתר הרבי תקופה ארוכה.
לימים, ביחידות עם בנו, הרב שאר ישוב כהן, פנה אליו הרבי ואמר “לסבכם הייתה מעלה…" הרב כהן סיפר שבדעתו היה באותו רגע, שהרבי יעלה בפניו איזו מעלה של לימוד וכד’, אך הרבי חייך ואמר “סבכם היה עני" ובשל עניותו נאלץ לעמול במלאכת כפיים ככורך ספרים, מה שהסיט ממנו את עיניהם הבוחנות של השלטון ואיפשר לו להעמיד את ביתו כמסתור לרבי.
כשהרב שאר ישוב הכהן סיפר במשך השנים על קשריו ועל הקירובים אותם זכה לקבל מהרבי – ייחסם כהכרת הטוב שהייתה לרבי על השהות והמסתור בבית סבו. אף הרבנית צפיה גורן, בתו של הרב הנזיר, הייתה מספרת שהרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר נלוותה לבעלה הרב שלמה גורן בביקור, בשל היותה נכדת הרב מלוגא.
הקשר העמוק לתורת חב"ד, בא לידי ביטוי בחילופי מכתבים עם הרבי, מהם ניכרת הערצתו לרבי, ויחסו המיוחד של הרבי לרב הנזיר.
ביום ו’ בתשרי תשכ"א, פונה אליו הרבי במכתב בתואר נדיר “הרה"ח אי"א נו"נ בעל מדות ובעל השם מוה"ר דוד שי’ הכהן..."
מספר חודשים לאחר מכן, בא’ דחנוכה, משגר אליו הרבי מכתב נוסף כמענה למכתבו אל הרבי, וכתודה על משלוח תדפיס מספריו אל הרבי. הרבי כותב “ארשה לעצמי לבוא באיזה הערות בשולי הגיליון, ובפרט שבידעי השפעתו בחוגו ובסביבתו, ובאם נכונות הן – הרי גם חשיבות מיוחדת להן. וכבר נאמר ואת והב בסופה".
במכתבו החוזר של הרב הנזיר אל הרבי, המצורף לספרו “חכמת הקודש" אותו שלח אל הרבי, ניתן ללמוד על יחס הכבוד של הרב הנזיר אל הרבי.
"ב"ה, ירושלים עשרה בטבת תשכ"א
לכבוד המאור הגדול לרבבות אלפי ישראל מוהרמ"מ שניאורסון שליט"א
שלום וברכה מעיר הקודש
בתודה על מכתב כ"ק, מנר ראשון דחנוכה, ועל ההערות הנכבדות למערכת מוסר הקודש, המאלפות ומשלימות, אם כי מגלות קצת הבדל בהשקפות על ערך היחיד והכלל בישראל ובארץ ישראל.
להשלמת הדברים על מדרגת הנבואה ועל חסרון רוח הקודש, שוודאי הכוונה לתחיית רוח הקודש בכלל ישראל בארץ ישראל. ולזה הנני מוסיף לשלוח לכ"ק תדפיס “מערכת חכמת הקודש".
ביראת הכבוד ובברכה מעיר הקודש. עבד לעבדי ה’ ומצפה לישועה ולגאולה שלימה. דוד כהן"
הקשר בינו לבין הרבי נמשך גם דרך בנו, הרב שאר ישוב הכהן, כאשר הרבי משגר דרכו פרישות שלום, ומתעניין בשלום הרב הנזיר. כך למשל במכתב ששיגר לרב שאר ישוב בר"ח כסלו תשכ"ט, כותב הרבי "קבלתי המברק למען אביו הרה"ג הרה"ח וכו’ שליט"א, והזכרתיו על הציון, ובוודאי לא ימנע הטוב לבשר הטוב בזה.
“בהזדמנות זו אביע תקוותי אשר באם הופיעו לאור ממאמרי וחיבורי אביו שליט"א בטח יורה מר לעושי רצונו לשלחם לספריה אשר על ידי, ואת"ל הרי זה שייך לתוכן המברק כיוון שהספרי’ היא לתועלת הרבים וזכות הרבים בזה. ותודה מראש. בהוקרה בכבוד ובברכה לבשורות טובות".
לאחר פטירתו של הרב הנזיר, ככלות ה’שבעה’, שלח הרב אברהם רוזנבום, מי שסייע ביד הנזיר בסידור ועריכת כתביו, מכתב לרבי. מכתב זה הוא כתגובה למכתב ששיגר הרבי, בו ביקש לעדכנו לגבי מאמריו וכתביו של הרב הנזיר.
"ב"ה, ירושלים עיה"ק תובב"א אור ליום ה’ פ’ כי תצא ז’ אלול תשל"ב.
כבוד הו"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א
שלום וברכה.
כמזכירו ואיש סודו של הרה"ג מוה"ר שאר ישוב כהן שליט"א, שקם משבעה על פטירת אביו הגדול הגה"ק הרב דוד כהן זצ"ל, הנני בזה להודיע על ההתפתחות מאז שלח המברק פ"נ ועד היום.
המברק נשלח לפי בקשת הרב המנוח זצ"ל, שחזר על בקשה זו כמה פעמים בזה אחר זה “להזכירו בפני הרבי" ולבסוף הוסיף “הרבי מליובאוויטש". זה היה אחרי ששכב כשלושה שבועות בביה"ח שערי צדק שם הוכנס אחרי שנפל בביתו, כנראה בגלל סחרחורת והיה זקוק לטיפול רפואי. מצבו הוטב וכבר דברו על הוצאתו מביה"ח, אך באופן פתאומי הורע המצב…
בליל ג’ פרשת שופטים כ"ח מנ"א תשל"ב בשעה 3 לפנות בוקר, ממש בעלות עמוד השחר, באותה שעה בה היה רגיל לקום מידי יום, החזיר נשמתו לבוראו כשסביבו עמדו בנו, בחורי ואברכי הישיבה והגר"ש גורן שליט"א אמר ווידוי. כל זה אירע בשבוע האחרון ובס"ה היה בביה"ח ל"ב יום. בן שמונים וחמש היה בפטירתו.
כחצי שעה אחר פטירתו, נלקח לישיבת מרכז הרב בבית הרב הישן, שם היה ר"מ יובל שנים מאז עליתו ירושלימה בשנת תרפ"ב. הלוויתו התקיימה למחרת, ביום שלישי בשעה 3 אחה"צ ונטמן בהר הזיתים ליד קברו של הגראי"ה קוק זצ"ל.
אחרי ה’שבעה’ התאספו תלמידיו לאסיפה מיוחדת בקשר עם כתביו שהשאיר אחריו בהלכה באגדה ובמחשבה היהודית. הוקמה וועדה להוצאת כתביו, מתכננים על הקמת מוסד בבית המנוח.
[בנו] הרב כהן מתפלל כל התפילות בבית מדרשו אשר בביתו ומתכוון לומר שיעוריו בהלכה (הלכ’ אבלות) ובמחשבה (אמונה ודעות, כוזרי, ע"פ כתביו הרבים של הרב המנוח על ספרים אלו) בבית מדרשו של המנוח בפני חברי המכון והמדרשה.
ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה בשמו בבקשת פקידה לברכה ולהצלחה לשנה טובה שנת גאולה וישועה בכל מילי דמיטב ובמיוחד בהמשכת הפצת תורה ודעת ועבודה.
אליהו יוסף שאר ישוב בן שרה
זוג’ נעמי נחמה בת רבקה
בתם אלירז בת נעמי נחמה"
בקשתו זו של הנזיר להזכירו לברכה ולישועה בפני הרבי, מצטרפת להוראתו לילדיו, כפי שסיפר הרב שאר ישוב כהן לרב לייבל שילדקרויט שליח הרבי בחיפה, “לפני הסתלקותו ציווה אבא הרב הנזיר זצ"ל אותי, וכן ציווה על אחותי, ‘עד עתה כשהייתם צריכים לשאול, שאלתם אותי; לאחר מאה ועשרים כשיתעורר ספק כיצד לנהוג, תשאלו את הרבי מליובאוויטש". את תוכן דברים אלו סיפר הרב שאר ישוב לרבי בהיותו ביחידות בתקופה שלאחר פטירת אביו.
משפחתו
- חתנו, הרב שלמה גורן - הרב הצבאי הראשי והרב הראשי לישראל.
- בנו, הרב שאר ישוב כהן - רבה הראשי של העיר חיפה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- הקשר המיוחד בין "הנזיר" ובנו לרבי שבועון בית משיח