משתמש:קודש לנשיא הדור/הוספה בערכי נגלה

ערך ירושלמי#חלקים החסרים בירושלמי

בספר "חומת ירושלים" נכתב בשם האחרונים שבשני התלמודים ישנם ענינים שלא הגיעו לידינו, ולדעתו הסיבה לזה היא מפני "ההריגות והשמדות של הפרסיים שעשו בישראל בסוף ימי האמוראים, וכל אלה הסיבות וההרפתקאות פגעו עוד יותר בירושלמי, לפי שעוד זמן רב מקודם פגעו בבני ארץ ישראל שמדות ורדיפות מהרומיים".

לפי זה לכאורה, אי אפשר להוכיח במקומות שחסר בירושלמי שהירושלמי פליג על דברי הבבלי מזה שבירושלמי לא מובא סיפור הנ"ל שבבבלי, מכיון שבירושלמי חסרה כל הגמרא.

אך הרבי שלל זאת, מכיון שכאשר הולכים בשיטה זו - לומר על כל דבר הקשה שכנראה נתבאר ענין זה בירושלמי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו - הרי "כלו כל הקיצין" על כל הביאורים והשקו"ט של גדולי ישראל בנוגע לחילוקים והפלוגתות שבין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, כי גם כאשר מצינו פלוגתא מפורשת בין הבבלי לירושלמי, אפשר לומר שהירושלמי חזר בו, ובמקום אחר בירושלמי מבואר כדברי הבבלי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו.

ומאחר ש"לא יטוש ה' את עמו" - מובן, ולא יתכן לומר שאין אפשרות ללמוד ולפלפל בדברי הירושלמי. ובפרט כאשר גדולי ישראל שקלו וטרו בחילוקים ובפלוגתות שבין הבבלי לירושלמי.

לכן קבע הרבי, שדווקא כאשר מוצאים בספרי הראשונים מאמרים מירושלמי שאינם נמצאים בירושלמי שלפנינו - בהכרח לומר שמאמרים אלו נאבדו מהירושלמי ולא הגיעו לידינו (מצד סיבות הנ"ל). אבל כאשר אין הכרח לדבר, אין לומר כן.

בערכים: תורה שבעל פה תורה שבכתב תלמוד

וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ זְמַן לְמִידָתוֹ: שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת, וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה; וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא ׳תַּלְמוּד'.

כֵּיצַד? הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת, וְהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע: אוֹתָן הַתֵּשַׁע - קוֹרֵא בְּשָׁלשׁ מֵהֶן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבְשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְשָׁלשׁ מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ לְהָבִין דָּבָר מִדָּבָר. וְדִבְרֵי קַבָּלָה בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵן, וּפֵרוּשָׁן בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהָעִנְיָנוֹת הַנִּקְרָאִין ׳פַּרְדֵּס׳ בִּכְלַל הַתַּלְמוּד.

רמב"ם הלכות ת"ת פרק א הלכות יא-ב.