רבי יהושע בן לוי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רבי יהושע בן לוי (בראשי תיבות: ריב"ל, קרוי גם בר ליואי[1]) היה תנא משבט לוי[דרוש מקור] מדור המעבר בין התנאים לאמוראים, האחרון ששמו נזכר במשנה, ומגדולי הדרשנים וחכמי האגדה. בגמרא מופיעים מאות מאמרים בשמו.

היה תלמידו של רבינו הקדוש, ואף שבכלל נמנה מהאמוראים מובא כמה פעמים מאמרים בשמו במשנה.

פגישתו עם משיח

אחד מהמאורעות המפורסמים בחייו היא פגישתו עם מלך המשיח ושאלתו "מתי יבוא משיח"? מסופר בגמרא[2] שר' יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא על פתחה של מערת רבי שמעון בן יוחאי.

שאל ריב"ל את אליהו הנביא "אימת אתי משיח (מתי יבא המשיח)"
אמר אליהו לריב"ל: "ליך ושאל אותו בעצמו"
שאל ריב"ל: והיכן יושב?
ענה אליהו: על פתח העיר[3].
שאל ריב"ל : איך הזהה אותו?
ענה אליהו: הוא יושב בין עניים הסובלים מנגעים[4], וכולם פותחים את פצעיהם בבת אחת וסוגרים את כולם בבת אחת, והמשיח פותח כל פצע וסוגר אותו בנפרד, כדי שאם יבקשו ממנו לצאת וליגאל את ישראל לא יתעכב כדי קשירת שני נגעים[5].
הלך ריב"ל למשיח ואמר לו: שלום עליך רבי ומורי
אמר משיח לריב"ל: שלום עליך בר ליואי
אמר ריב"ל למשיח: "לאימת אתי מר (מתי יבא אדוני)"
אמר משיח לריב"ל: היום.
חזר ריב"ל לאליהו, שאל אותו אליהו: מה הוא אמר לך?
ענה לו ריב"ל: משיח אמר לי "שלום עליך בר ליואי"
אמר לו אליהו: אם משיח אמר לך שלום והזכיר את שם אביך, אתה ואביך צדקים גמורים וראויים לעולם הבא[6].
אמר ריב"ל לאליהו: משיח שקר אותי. שאמר שיבא היום, ועבר היום ולא הגיע.
אמר אליהו לריב"ל: זה הפירוש בדברי משיח "היום אם בקולו [7] תשמעו"[8].

הרבי הריי"צ[9] מבאר שבהמשך לדוח שיח בין משיח לריב"ל, מגיע הדו שיח בין הבעש"ט לריב"ל המובאת באגרת הגאולה.

מתורתו

ערך מורחב – חיבוט הקבר

כאשר אדם נפטר, מגיע מלאך המוות לקברו, מכהו ושואלו לשמו. ובאם איננו יודע, מכניסים בנפטר את נשמתו שוב ומעמידים לדין, ומחייבים אותו[10].

רבי יהושע בן לוי תיאר את מהלך הדברים כך:

מלאך המות מגיע כשחציו אש ושרשאות ברזל בידיו, בהכאה הראשונה מתפרקים איברי המת, ובהכאה השניה גם עצמותיו. ומלאכי השרת מלקטים את העצמות ומעמידים אותו שוב, ומכהו פעם שלישית. ודנים אותו ביום הראשון והשני, ובשלישי מכים אותו בעיניו מכיון שלא ראה, באזניו כיון שלא שמע, בשפתיו כיון שדיבר דברי תפלות, בלשונו כיון שהעיד עדות שקר וברגליו כיון שהקדים לרוץ לדבר עבירה.

בחסידות

במשנה מסכת אבות ו, ב: "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, וְאוֹמֵר וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת".

הבעל שם טוב מקשה מה היא מהותו של בת קול זה. מי הוא השומע אותו, ואם לא נשמע לאיש למה יוצא בת קול? ומבאר הבעל שם טוב כי בת קול זה הוא ההרהור תשובה שעולה במחשבתו של כל יהודי לפחות פעם אחת ביום. שכן העולמות העליונים הם עולמות המחשבה, וכאשר נשלח מסר רוחני מהעולם העליון הרי הוא מגיע בצורה של מחשבה. מחשבה זו היא כעין רמז הנהוגה בחצרות מלכים שכשהמלך רוצה לומר את רצונו הוא רומז ברמז קל ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא[11], הבעל שם טוב מוסיף ומפרש על פי זה את המאמר עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, לומר לך כי מצד האמת ראוי היה לאוזנו של אדם לשמוע את כל הכרוזים העליונים שמכריזים בשמים, אלא שכל מעשיך הרעים בספר נשמתך נכתבים ומפריעים לשמוע כרוזים אלו[12].

באבות פ"ו מ"ב אמר רבי יהושע בן לוי כי כל מי שאינו עוסק בתורה "נקרא נזוף", וקשה מדוע לא הזכיר את העונש החמור יותר - "הכרת תכרת".

הרבי מבאר כי חלוקים שני המאמרים זה מזה. בעוד שבסנהדרין מדברת הגמרא על מי שמבטל תורה ואינו לומד כלל, מדברת המשנה באבות על מי שאינו "עוסק בתורה", הכוונה ל"עסק", אותה מגדירה הגמרא בבא מציעא [13] למי שנותן ונושא על מנת להרויח חלק נוסף, ומי שאינו עוסק להכניס את התורה בעניני העולם ולהשליטה על העולם, זה אינו "עוסק" בתורה, ולכן נקרא נזוף, ולא העונש החמור של "הכרת תכרת". ולכן נאמר עליו "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" שכן הוא עצמו טוב לא, אשריו בעולם הזה ובעולם הבא, אם כי יש כאן עלבון התורה, אוי לזה שלומד תורה ואינו מכיר בכוחה העצום לכבוש את העולם.

הסתלקותו מהעולם

בילקוט שמועני[14], מננה עם ה"שלושה עשר הם שלא טעמו טעם מיתה" ויש אומרים שהוא גם שהוא נמנה גם עם ה"תשעה נכנסו בחיים לגן עדן".

בגמרא נמנה בין אלו שנכנסו לגן עדן בעודו חי[דרוש מקור][15].

רבי יהושע בן לוי שני

יש שרוצים לומר[דרושה הבהרה] שהיו שני רבי יהושע בן לוי, השערה זו נשענת על אחד מגדולי הראשונים, רבי יהודה בן קָלוֹנִימוּס (ריב"ק) משפיירא[16], בספרו "ערכי תנאים ואמוראים", מפני הסתירות בזמן שהיה תלמיד של ר' חנינא בר קפרא, שהיו זקן מרבי יהודה הנשיא, וגם היה תלמיד רבי יהודה הנשיא, וכותב שקשה לומר זאת, אך הכרחי.

בשנים האחרונות נמצאו שני אתרי קבורה ב"בית שערים" וב"ציפורי" שמפענוח הכתובת עליהם מובן שקבור בהם יהודי בשם "רבי יהושע בן לוי" ובאחד כתוב "רבי יהושע בן לוי הקפר". אמנם לא מובא במקורות היהדות מיקום קברו של ריב"ל אך חוקרים מודרנים טוענים ששני הקברים הם של שני ריב"ל שונים[17].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. סנהדרין צח א ועוד
  2. בסנהדרין צח א קרוב לסופו. כאן בתרגום ופירוש חופשי ובדילוגים
  3. רש"י על המקום מסביר שהכוונה בגן עדן שמול פתח העיר.
  4. רש"י מסביר שגם הוא מנוגע כמו שכתוב "והוא מחולל מפשעינו" וכן כתוב שם "את חליינו הוא נשא" (ישעיהו נג)
  5. רש"י
  6. בתחילת הדו שיח ריב"ל שאל את אליהו האם הוא ראוי לעולם הבא.
  7. רש"י: של הקב"ה.
  8. כלשון הפסוק תהלים צה, ז.
  9. שמח"ת תר"צ, לקוטי דיבורים חלק א-ב עמ' 618 ואילך
  10. רבי אלעזר בפ"ב דמסכת חיבוט הקבר (נדפס בספר ראשית חכמה בסוף פ' יב).
  11. כתר שם טוב קמו ועמ' ש"ס
  12. כתר שם טוב ע' קעה
  13. כט, ב. זבן וזבין תגרא איקרא.
  14. יחזקאל פרק כח, סימן שסז
  15. יש לדייק בכך שהוא נכנס בחייו לגן עדן, ולא נאמר עלה בסערה עם גופו לגן עדן, כמו שיש המקשרים בינו לבן אליהו הנביא.
  16. מבעלי התוספות באשכנז במחצית השנייה של המאה ה-12. והוא רבו של בעל הרוקח
  17. יש מי שרצה להגיד שכיון שנכנס חי לגן עדן גופו עלה השמימה אך אין לזה מקור ואולי טעה עם הסיפור של אליהו הנביא.