הקהל בנפש האדם
בעבר, הייתה מצוות הקהל, בבית המקדש.
מכיון שהתורה היא נצחית, לכן על אף שאמנם אין באפשרותנו לקיים את מצוות הקהל במובנה הפשוט בבית המקדש, הרי תוכנה הרוחני, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודת האדם ב'מקדש' הפרטי שבתוך ליבו, עומד בתוקפו בכל השנה.
עניינה של מצוות הקהל הוא להקהיל ולחבר יחדיו את כל חלקי עם-ישראל, ולהפנות את כל כוחותיהם ליראת שמים ולקיום המצוות. דבר זה נדרש לעשות כל אדם מישראל - להקהיל ולרכז את כל כוחות נפשו ואת מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולהכניס אותם לתוך 'בית המקדש' הפנימי.
על ידי המלך
פעולה זו של הקהל, נעשית על ידי המלך. עניינו של מלך שהוא משליט מרות וקבלת-עול בקרב העם.
בעולמו הפנימי של האדם, המלך מסמל את קבלת-העול.
דבר זה מורה, שיהודי נדרש להפנות את כל כוחותיו לעבודת ה' מתוך קבלת-עול והתבטלות גמורה לקב"ה.
אמנם אפשר וצריך לעבוד את ה' גם באמצעות הבנה שכלית ותחושת עונג בקיום המצוות, אבל היסוד הוא קבלת-העול.
הסיבה לכך היא, מכיון שאם חסר לאדם הבסיס של קבלת-העול והוא עובד את ה' רק על-פי ההכרה השכלית והחשק שלו בקיום המצוות, עלולה להתפתח מזה תחושה של חשיבות עצמית, הפך התכלית הרצויה של "ויראו את ה'" - מטרת המצווה.
ועל כן, על כל אחד ואחת להאזין לדברי התורה שנאמרים על ידי המלך ומעוררים לאהבה את השם וליראה אותו - הן למלך הכללי, נשיא הדור, והן למלך האישי (שמקבל את הכוחות מהמלך הכללי) - הנשמה, ולממש את ההתעוררות בפועל ממש, באופן שיהיה ניכר עליו שהוא התעורר כתוצאה מן ה"הקהל".
בימה של עץ
ה'מלך' צריך לעמוד על 'בימה של עץ'. דבר המורה על כך, שמצד אחד יש צורך ב'בימה' - במידה מסוימת של גבהות-לב ותקיפות. מכיון שאם האדם יחוש רק יראה והתבטלות כלפי הקב"ה, הוא עלול לאבד את התוקף והנחישות, את ה"יתגבר כארי". לכן יש צורך ב'בימה'.
מצד שני צריכה הבימה להיות של 'עץ', ולא של אבן או ברזל. בניין של עץ הוא בניין ארעי, וכך גם תחושת הגבהות שצריכה להיות אצל יהודי היא ארעית והיא קיימת רק 'בעזרה' - בענייני קדושה ועבודת ה'.
שילוב זה יוצר את הפעולה השלמה של מצוות הקהל ב'מקדש' הפרטי של האדם, עד שזוכים לקיים את מצוות הקהל כפשוטה, בבית-המקדש השלישי ולשמוע את הקריאה בתורה מפי מלך המשיח בעצמו.