צמצום הראשון

צמצום הוא מושג קבלי שמוזכר לראשונה בכתבי האריז"ל. בשפה פשוטה, הכוונה היא שבבריאת העולם הקב"ה היה מלא את כל העולמות, ומאחר והבורא הינו בלתי בעל גבול לחלוטין, על-כן צמצם עצמו כביכול הבורא בכדי שיוכל להיברא ממנו עולם מוגבל.

עניין הצמצום

עניין הצמצום היה באור אין סוף, שהאור נכלל במאור. ועניינו, כי לפי שאין העולמות יכולים לקבל גילוי אור אין סוף כמו שהוא בעצמותו, והיו בטלים במציאות ממש כו', לכך צמצם האור שיוכלל במאור (להיות רק בכח ולא בפועל) ויתעלם בו שלא יהיה גילוי האור רק המאור. במאור שהוא אין סוף עצמו לא שייך צמצום ולא העלם, ואדרבה המאור הוא בהתגלות, ולכן אפילו תנוקות יודעים שיש שם אלוה מצוי, אף שאין בהם השגה ותפיסה איך ומה. ואף שאין בהם גילוי האור, מכל מקום המאור עצמו נמצא למטה כמו למעלה.

ביאור הצמצום על פי חסידות

בחסידות ניתנו כמה משלים כל מנת להסביר את ענין הצמצום. אחד המשלים הוא כמשל אור ושכל עמוק שבעצמות המשפיע, שכדי שיומשך ממנו למקבל הבלתי ערך אליו הוצרך המשפיע להעלים בעצמו כל עומק השגתו, ולא ישאר ממנו רק בחינת רושם כנקודה אחת מכל העומק והרוחב.

הצמצום והרשימו

לאחר הצמצום של אור אין סוף נוצר הרשימו וממנו נמשך הקו.

צמצום כפשוטו או לא כפשוטו

על הביטוי "צמצם את עצמו" בכתבי האריז"ל ישנו ויכוח בעולם היהודי ובאופן כללי קיימים בפירוש מילים אלה ארבע שיטות מרכזיות.

הויכוח נסוב בעיקר סביב הקביעה אם ה"צמום כפשוטו" או "לא כפשוטו". שיטת חב"ד היא אשר הצמצום אינו כפשוטו, וגם הוא רק באור אין-סוף בדרגה האחרונה שלפני הצמצום.

פירוש קביעה זו היא, שהקב"ה נמצא בעולם הזה הגשמי בדיוק כמו לפני הבריאה ולפני הצמצום, אלא שהסתיר את הראיה באלקות, וגרם שהבריאה תסתיר על האלוקות שבה וזאת בכדי שתוכל להתקיים כבריאה גשמית מוגבלת.