חכמה ובינה

ספירות חכמה ובינה הם שני הספירות הראשונות בעשר הספירות, שני ספירות אלו מקושרות בייחוד תמידי ומתמשך, ועל כן נקראו "תרין ריעין דלא מתפרשין". שני הספירות אלו הם הספירות המרכזיות בספירות המוחין חב"ד, וההשכלה שנולדת בחכמה, מגיעה לכלל פיתוח בבינה.

עניינם

ספירת החכמה

ספירת החכמה ספירה זו עניינה נקודה - "ברק המבריק". זאת אומרת שבספירה זו אין עדיין רעיון מוסבר ומפורט כי אם רעיון מופשט חסר פרטים.

ספירת הבינה

הרעיון שבספירת החכמה יורד לספירת הבינה ושם מקבל "אורך ורוחב" - דהיינו הסבר רחב, ופרטים.

החילוק בין חכמה לבינה

חכמה ובינה הם שני הספירות המרכזיות בספירות המוחין, ספירות חב"ד. בשני ספירות אלו נולדת ההשכלה ומגיעה לכלל תפיסה ופיתוח.

הולדת ההשכלה היא בספירת החכמה, כענין שנאמר והחכמה מאין תמצא. ענין ספירת הבינה הוא מבין דבר מתוך דבר, והיא להרחיב ולפתח את תמצית ההשכלה של נקודת החכמה. היחס בין ההשכלה כפי שהוא בחכמה לאופן שבו הוא בבינה נקרא "נקודא בהיכלא". בספירת החכמה ההשכלה היא בבחינה של נקודה בודדת, במעבר לבינה מקבלת ההשכלה אורך רוחב ועומק.

המחשה להגדרת ההבדל בין ספירת החכמה לספירת הבינה ניתן למצוא במקרה בו 'נופל' לאדם רעיון במוחו אך אין לאדם עדיין את המילים להסביר לזולתו וגם לעצמו מה הרעיון בדיוק. רק כאשר הרעיון עובר את ספירת הבינה ניתן לפשטו, להסבירו, וומילא לאחר-מכן גם לבצעו. כאשר הוא עדיין נמצא בספירת החכמה אזי הרעיון עדיין בבחינת 'נעלם', רק הנקודה שלו ישנה. הברקה זו נקראת "חכמה", הורדת הרעיון לכלי השכל נקראת "בינה".

התכללות חכמה ובינה

ערך מורחב – הבן בחכמה וחכם בבינה

חכמה ובינה הם כולם שניהם אחד, שהחכמה עצמה באה לכלל גילוי בבינה, וזהו "הבן בחכמה וחכם בבינה". מה שאין כן בזעיר אנפין ומלכות, שהמלכות היא ענין אחר מן זעיר אנפין, אלא שזעיר אנפין נמשך בה.

ייחוד חכמה ובינה

ערך מורחב – תרין ריעין דלא מתפרשין

ייחוד חכמה ובינה הוא ייחוד תמידי בלי הפסק, ולכן נקראו חכמה ובינה בשם "תרין ריעין דלא מתפרשין". מה שאין כן בזעיר אנפין ומלכות, שיש בייחודם הפסקות.