קליפת נוגה

קליפת נוגה מוזכרת לראשונה בנביא, ספר יחזקאל פרק א' פסוק ד'.

בתורת החסידות מוסבר כי הקליפות מחולקות לארבע, כאשר שלוש מהן הן ג' קליפות הטמאות והאחרונה שבהם היא קליפת נוגה.

קליפת נוגה היא כזו שמצד אחד אינה שייכת לקדושה, אך מצד שני אינה כלואה לגמרי בצד היפך הקדושה, וניתן להעלות לקדושה על ידי עבודת השם, את מה ששייך לקליפת נוגה.

את זאת, לא ניתן לעשות בדברים השייכים לג' קליפות הטמאות.

למשל:

דברי מאכל שהינם מותרים על-פי ההלכה היהודית, שייכים לקליפת נוגה.

כאשר יהודי מברך קודם אכילתם, ועובד את השם בכח האכילה ההיא - הרי הוא מוציא את ניצוצות הקדושה משייכותם עד אותה עת לקליפת נוגה, ומעלה אותם לקדושה.