שמעון מנשה חייקין
ר' שמעון מנשה חייקין נולד לערך בשנת תקס"ב ועלה לארץ הקודש משקלוב, לערך בשנת תק"פ, בהיותו בן י"ח, והתיישב בצפת. כאשר אדמו"ר האמצעי הורה לחסידיו שבארץ הקודש להתיישב בחברון היה הוא מהראשונים שעברו מצפת לחברון.
תולדות חיים
בשנים הסמוכות נסע לרוסיה לביקור קצר, או לשד"רות, וחזר לחברון. כשחזר לחברון שימש בה כשו"ב והתעסק בעניני העדה ומשנת תר"ג ואילך מופיע שמו בין ממוני עדת חב"ד.
לערך בשנת תקצ"ז התחיל להתעסק בהוראה; כנראה כעוזר לרב המגיד ר' שמואל סגל מראהאטשוב, אבל רק לאחר פטירתו עלה על כסא הרבנות.
כינויו
לעומת ר' שמואל הנ"ל, המכונה תמיד בשם "מגיד", נקרא ר' שמעון מנשה בשם "ראב"ד לעדת האשכנזים בחברון". הוא יסד בית-דין מיוחד לעדת חב"ד שבחברון, והוא עמד בראשו. מאז היו כל עניני העדה נחתכים על פיו. בתפקיד זה כיהן ככל הנראה עד שנת תרמ"ז לערך, שאז מינה לעצמו ממלא מקום. מעת שעלה על כסא הרבנות בחברון הוא חתום ראשון על כל כתבי ראשי העדה.
במסגרת עבודתו בניהול קופת "כולל חב"ד" הוא נסע פעם אל אדמו"ר הצמח צדק לליובאוויטש.
משרותיו היו רבו ומגוונות: הוא נרשם ב"מפקד תרט"ו" למשל, כראב"ד, ראש ישיבה, פרנס, עומד בראש חברת הכנסת כלה, גבאי חברה בקור חולים ולינה, ואחד משליחי הציבור בימים הנוראים. הדיינים שבבית דינו הם ר' אברהם דובער חיטריק מסענע ור' נחום אריה סגל מראהאטשוב.
בכ"ט סיון תרנ"ג נפטר הרב שמעון מנשה, ובכבוד גדול למאד הובל לקבורה, כל תושבי חברון ספרדים ואשכנזים השתתפו בהלוויתו והשתתפו בהספד.
משפחתו
בין בני משפחתו נמנים: אשתו ששמה היה "זיסא", או "זיסל"[1]. אשתו השניה דבורה, בנו אברהם שככל הנראה נפטר או עזב את חברון לפני תרט"ו. בנו משה מרדכי, חתנו של ר' עקיבא יוסף שלזינגר, שהו"ל את ספרו "ברית עולם" בתוספות הערותיו[2].
הוא היה גם מחותן של ר' אליהו יוסף מדריבין, נכדתו ראשה רבקה לבית רבינוביץ היתה אשתו של דוד צבי ריבלין, בנו של ר' אליהו יוסף מדריבין.