רפאל כהן
.
הרה"ח הרה"ג ר' רפאל הכהן הי"ד, נולד בשנת תרמ"ט בגרמנוביץ' (פלך וילנא גליל דיסנא), לאביו הרה"ח ר' שניאור זלמן חיים הכהן מקריסלווא.
למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, וגם כמה שנים אצל הרה"ח הרה"ג ר' מענדל חן מניעזין הי"ד, ואף נסמך על-ידו לרבנות.
נתפרסם כבעל-כישרון נפלא ותלמיד-חכם גדול. היה נקרא בפי אנ"ש – ולא רק אנשי עירו: ר' רפאל דער רב (הרב).
כהונת הרבנות הראשונה שלו היתה באוסוויאט (פלך ויטבסק) – בשנת תרע"א – כממלא מקומו של חותנו הרה"ח ר' יואל דוידזון, שבאותה שעה היה חולה ונפטר כעבור תקופה קצרה. חתונתו עם מרת שרה וקבלת הרבנות, באו כאחד.
כעבור זמן לא ארוך קיבל את הרבנות בשצעדרין ושם כיהן במשך עשר שנים.
בשנת תרפ"ב נבחר לרבה של נעוועל, למלא את מקומו של הרה"ח ר' יחזקאל פייביש ניימרק (ר' רפאל והרב מוועליז נותרו אחרונים מבין המועמדים הרבים, ואדמו"ר הריי"צ בחר את ר' רפאל).
היתה זו התקופה הקשה שלאחרי המהפכה והתחלת הרדיפות על הדת, והר"ר רפאל המשיך להתעסק בהחזקת היהדות בעירו וגם בסביבתה.
בשנת תר" נאלץ לברוח מנעוויל, ועסק בהרבצת תורה בישיבות חב"ד המחתרתיות; פעם מוצאים אנו אותו אומר פלפול במס' כתובות בפני התלמידים בוויטבסק]ופעם בישיבה שבמלחובקא (שליד מוסקבא).
בתשרי תרצ"ד הצליח לצאת מרוסיא ללטביא, וכבר בתחילת טבת יצר עמו אדמו"ר הריי"צ – שכבר היה אז בוורשא – קשר מכתבים, וביקש לשמוע ממנו אודות רוסיא (אג"ק, יא, עמ' תיג).
באדר ב' תרצ"ה נבחר הר"ר רפאל על-ידי פרנסי ריגא לכהן במישרת מורה הוראה, וכרבם של החסידים.
בשנת תרח"ץ ערך הר"ר רפאל לדפוס את הקונטרס "אמונה וזכירה", ואדמו"ר הריי"צ כתב לו מכתב "הסכמה": כללות הענין אמת ויציב, וראוי לבוא בדפוס.
במכתב אל הרה"ח הנודע ר' יצחק הלוי הורביץ הי"ד ("ר' איטשע מתמיד"), מחודש כסלו תש"א, כותב אדמו"ר הריי"צ שמכתבים רבים אליו ואל מחותנו [הר"ר רפאל] אבדו ולא הגיעו לייעדם.
בחוברות "התמים" שהופיעו באותן שנים – במדור "שערי חסידות" – נתפרסמו כמה ביאורים מפרי עטו של הר"ר רפאל הכהן, וכולם דברי חסידות המבוססים על ה'נגלה' וההלכה; בגל' תמוז תרצ"ו וניסן תרצ"ז, ביאור במאמר דא"ח, ובגל' כסלו כסלו תרח"ץ – ביאור במדריגת ה"בינוני" וגדרי התשובה. המאמר האחרון לא נשלם, ונרשם בסופו "המשך יבוא". אך הופעת "התמים" נפסקה, בעלות הכורת על יהדות אירופה, והר"ר רפאל הכהן בתוכם.
ביו"ד כסלו תש"ב הועלה הרה"ח ר' רפאל באש על-ידי הצוררים ימ"ש, עם עוד רבים מאנ"ש (וביניהם ר' איטשע "דער מתמיד"), ב"מנין דרייסין" שבריגא, וספר-תורה בידו.