ליצנות

הליצנות היא אחת מנטיות נפש הבהמית. שרשה ביסוד הרוח שבה, שהיא פתיחות הרוח והשמחה ללא טעם וסיבה. ומהותה שחוק וליצנות - שאין בשחוק, שמחה ועונג מורכבת מאיזה דבר מה. שאינה תוצאה מבשורה טובה או מההון והעושר או הכבוד או עונג ושמחת הנפש מהשגת דבר חכמה. אלא רק מצד שנפשו ורוחו פתוחים ביותר ולבו ריקן מכל. ולכן תענוגו ושמחתו הם מהשחוק והליצנות עצמם.

שרשה בקליפות היא קליפת פלישתים כמו שאמרו חז"ל^{[דרוש מקור: הובא במאמרים]}"פלישתים ליצנים היו" גם שמם פלישתים הוא על שם מבוי המפולש שמורה על פתיחותו שהוא מפולש מכל צד.

יותר גרוע מאשר מלעיגים

באחת השיחות הרבי דיבר שליצנות זה יותר גרוע מאשר מלעיגים.

בהקשר למלעיגים נאמר ונפסק "אל ייבוש מפני המלעיגים" (שולחן ערוך בתחילתו), שלא מתפעלים מהם כלל. אבל בהקשר לליצנות, כתוב "ובמושב ליצים לא ישב" (תהילים פרק א), שאסור כלל וכלל להיות שם בקרבתם.

(לפי הזכרון. צריכים חיפוש. זה היה בין השנים תשלה-תשמה אולי בהתוועדות זו: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16004&st=&pgnum=211&hilite=).