שיתוף
"שיתוף" הינה התפיסה כי הכוכבים ומערכות השמים הם שותפים לאלוקים בבריאת העולם ובהנהגת העולם.
השיטה ושלילתה
תחילתה של סגידה והודיה למציאות אחרת חוץ מאלוקים החלה מתוך מחשבה שישנם שותפים אחרים בבריאה. כלומר, על אף שבורא העולם הוא המנהיג והמשפיע בעולם מ"מ ההשפעה עוברת דרך ממוצעים שלהם הבחירה ויכולת החלטה בקשר להשפעות ולכן נקראים שותפים על שם שיש להם כח הבחירה בקשר להשפעה.
ולפיכך, על אף שמודים הם בהנהגתו של ה' בבריאה יחד עם זאת מודים הם ועובדים לממוצעים אלו ומשני סיבות א. בתור הודאה - לפי שסו"ס ההשפעה באה מרצונם הטוב. ב. בתור תפילה ובקשה - לפי שבידם הבחירה והאפשרות להוסיף בהשפעה (אמנם לא מפני שהם מקור ההשפעה אלא מפני שדרכם עוברת ההשפעה)
שרש השיטה
שרשה של השיטה שלממוצע יש בחירה מתחילה בטעות כללית בהגדרת הצורך בממוצע כשהאדם רואה את השפעותיה של השמש "ממגד תבואות שמש" - שהיא משפיעה חום ומגדלת צמחים וכיו"ב כפי שנראה בחיצוניות מצד הטבע שגידול הצמחים תלוי דווקא בשמש הוא מצד שדווקא תכונות השמש מתאימים לגידול הצמחים וא"כ על אף שמאמין שבורא העולם הוא המנהיג והמשפיע הבלעדי בעולם מ"מ יש לשמש (או לכל ממוצע אחר) גם חשיבות שהרי סו"ס דווקא על ידיה ההשפעה מתממשת בגשמיות בעולם. וכתוצאה מכך (שנותן חשיבות כלשהו לממוצעים) נותן להם חשיבות גדולה יותר שיש להם דעה ובחירה
אולם שלילת הענין בתכלית היא ההכרה שאין בממוצעים שום חשיבות וזה שההשפעה עוברת דרכם הוא לא מפני שבורא העולם מוכרח ח"ו בממוצע בכדי להשפיע בגשמיות אלא אך ורק מצד רצון הבורא שההשפעות הגשמיות יתלבשו בלבושי הטבע ולא יבואו באופן ניסי, לכן קישר ההשפעות עם ממוצעים גשמיים. (ובפרט זה שונה המשל דלעיל "גרזן ביד החוצב" לנמשל שבגרזן מוכרח החוצב להשתמש בו וככל שהגרזן יהיה מחודד יועיל למלאכת החוצב משא"כ בממוצעים שאין צורך להקב"ה בממוצעים כלל ורק מפני רצונו בחר להשפיע דרך הממוצעים{חסר מקור})
ובכמה מקומות מבואר שמצד הרצון לקבל ריבוי השפעות וללא יגעה ועבודה הרי זה משפיע על המחשבה לבקש מכוכבים ומזלות ולקבל מהם ללא יגיעה
המצווים בשלילתה
אמנם רק יהודי מצווה שלא לחשוב כי ישנו שיתוף, ועליו להאמין באחדות ה' שאין עוד מלבדו ושהכוכבים ומזלות הם רק כגרזן ביד החוצב - כלי ללא בחירה דרכו מעביר אלוקים השפעה לעולם. אבל אומות העולם אינם מצווים להאמין כך, על אף שהם מצווים באיסור עבודה-זרה - כאחת משבע מצוות בני נח מ"מ האיסור הוא רק בע"ז ממש ולא בשיתוף.(כן מובא בדא"ח בכמה מקומות בשם הרמ"א וכן מובא לדייק מהרמב"ם שלמד זאת מהפסוק "שמע ישראל" שמזה משמע שבן נח אינו מוזהר על זה)
וזאת משום שהחיות של בני ישראל הוא מפנימיות הרצון ולכן יש בהם את ההכרה שאין מציאות לשום נברא ואין חשיבות לשום ממוצע. והוא מפני שהאמונה של בני ישראל נובעת מזה שהאור האלוקי הבילתי מוגבל מאיר בנפשם ולכן מאיר בהם האמת כמו שהיא. ולפיכך יש בהם את ההכרה שעל אף שכפי שנראה מצד טבע העולם יש יחס להשפעה דווקא לשמש מ"מ מצד גודל הדעת שיש לבנ"י הרי הם מכירים שבאמת אין לשמש שום שייכות להשפעה מלכל דבר אחר וודאי שאין להם בחירה.
משא"כ החיות של אומות העולם הוא מע' שרים דנוגה שהם מעלימים ומסתירים על האמת שבאחדות ה', ולכן אין האומות מסוגלים לבוא לידי הכרה בהעדר החשיבות שבמציאות הממוצעים אמנם אין הם כופרים לגמרי ומצווים על ע"ז מפני שגם גוי יכול לבוא להכרה ע"י שכלו והבנתו שיש בורא לעולם אולם מכיוון שהאמונה שלו נובעת מתוך שכלו ולא מגילוי האור האלוקי שבנפשו (שהרי כנ"ל שרשו מע' שרים) לכן לא נדרש מהם משהו שנוגד לעולם כפי שהעולם נברא שכך יראה בחיצוניותו וטועים בכך שמחשיבים את עצמם ואת הנבראים כולם למציאות קיימת - נוספת על מציאותו של הבורא יתברך, באמרם שההוי-ה הקיימת משותפת לשני גורמים - בורא ונבראים.
(ובזה הם שוללים וכופרים בבלעדיות המציאות של ה' - אחדות ה' האמיתית, האומרת שאין עוד שום מציאות מלבדו ואף על פי שמודים במציאותו ואדנותו של הא-לקים בעולם, אולם כופרים באחדותו האמיתית של ה' - שאין עוד מלבדו).
אבל בני ישראל שנשמותיהם הן "חלק אלקה ממעל ממש", מאמינים בני מאמינים, מצווים על שלילת השיתוף כמו שכתוב: "שמע ישראל גו' ה' אחד", וזאת על ידי החדרת התודעה של אחדות ה' האמיתית - שנחוש שכל הבריאה אינה אלא התגלות כח הבורא - המאוחד בו, ואינו מציאות נפרדת לעצמו ח"ו.
מקורות
דרך מצוותיך דף נט ע"ב ואילך
מאמר ד"ה "באתי לגני" תשי"ג פרק ג ד
מאמר ד"ה "מים רבים" תשי"ז (סה"מ מלוקט ח"א עמ' נא (מהדורה חדשה ח"א עמ' שכ))
מאמר ד"ה "ביום עשתי עשר" תשל"א (סה"מ מלוקט ח"ג עמ' ק ואילך)