יצחק אייזיק אפשטיין

החסיד ר' יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל, היה משכיל עצום בחסידות, ומגדולי החסידים של רבותינו נשיאינו; אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק. אחת ההוראות שקיבל מאדמו"ר הזקן הייתה שלא לקבל עליו את עול נשיאות חסידות ליובאוויטש.

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי, רצו החסידים שרבי אייזיק ימלא את מקומו וישב על כס הנשיאות. לאחר מאמצים ונסיונות שכנוע, נאות רבי אייזיק לקבל על עצמו את התפקיד. בבואו לעלות על העגלה לליובאוויטש, נזכר ר' אייזיק בדבריו של אדמו"ר הזקן אליו, והוריד את רגלו ממדריגת העגלה.

ר' אייזיק סיפר כי באותו רגע בו הניח את רגלו על מדריגת העגלה, נפתחו בפניו שערי רקיע.

ר' אייזיק אמר פעם; אדמו"ר הזקן לא זזה רוח הקודש מארבע אמותיו, אדמו"ר האמצעי בכל זמן שרצה היה לו רוח הקודש ואדמו"ר הצ"צ כשרוצים מלמעלה יש לו רוח הקודש, כששמע זאת ר' הלל מפאריטש, שאלו הלה, האם אפשר להגיד זאת, ענה ר' אייזיק אמנם אין לי רוח הקודש אך יש לי השגה ברוח הקודש.

חסידים מספרים כי בפעם האחרונה שהיה רבי אייזיק בליובאוויטש אצל אדמו"ר הצמח צדק, כשעמד לחזור לביתו, יצא אדמו"ר הצמח צדק ללוותו. בתחילה נפרדו בברכות של נחת מבנים ובני בנים כמנהג העולם. אחר כך הניח אדמו"ר הצמח צדק את ראשו על כתפו של רבי אייזיק, ורבי אייזיק הניח את ראשו על כתפו של אדמו"ר הצמח צדק, וכך עמדו חצי שעה. אחר כך אמר רבי אייזיק: היו בריאים, כי כנראה שלא נתראה עוד, אלא כשיבוא משיח.

אדמו"ר הצמח צדק הרים את ידיו הקדושים למעלה באמרו: סע לשלום, סעו לשלום. כעבור זמן קצר, בכ"ו אייר תרי"ז, נפטר רבי אייזיק.