ניגון קטנתי

ב"ה

הניגון קָטֹנְתִּי הוא ניגון עתיק שהתאימו חסידי חב"ד למילים "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים.." (וישלח לב, יא-יג) בהם יעקב אבינו מתפלל וזועק מעומק לבו אל ה' לקראת הפגישה עם עשיו אחיו תוך כדי שהוא מזכיר לקב"ה את ההבטחות של ה' אליו בעבר. בניגון זה באה לידי ביטוי זעקת הנפש אל ה' להצילה מן הרע ומן האויב. כמו כן באה לידי ביטוי ענוותנותו של יעקב אבינו "קטנתי מכל החסדים..". ניגון זה הוא ניגון התוועדות (#128).

באגרת שכתב אדמוה״ז אחר יציאתו מהמאסר על הפסוק ״קטנתי מכל החסדים ומכל...״ (אגרת הקדש סי' ב), מסביר אדמו"ר הזקן "שבכל חסד וחסד״ שהקדוש־ברוך־הוא עושה עם האדם צריך לגרום לו להיות שפל רוח, כי החסד הוא ״קרבת אלקים ממש״, וככל שהחסד רב יותר, הרי זה יותר ״קמיה״ (לפני הקדוש־ברוך־הוא), והאדם צריך להיות בטל יותר כלפי הקדוש־ברוך־הוא ״כלא ואין ואפס״. ולכן אמר יעקב ״קטנתי מכל החסדים...״. שעל ידי כל החסדים שעשה לו הקדוש־ברוך־הוא נעשה יעקב קטן יותר בעיניו. וזוהי ההתבטלות האמיתית הנגרמת על ידי קרבה.

פירוש רש״י על פסוק זה — ״נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו״ — הוא פשוטו של מקרא. הוא מסביר מדוע ביקש יעקב ״הצילני נא...״ כאשר היתה לו הבטחה מפורשת ״ושמרתיך...״ (ויצא כח, טו), ״ואהיה עמך״ (שם לא, ג) — שהיה זה משום חששו ״שמא משהבטחתני נתלכלכתי...״. (מביאורי הרבי מליובאוויטש על הפסוק)

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:"