יהודה לייב צירלסון
הרב יהודה לייב צירלסון נולד בשנת תר"כ להורים חסידי חב"ד. אביו ר' משה חיים היה רבה של קוזלץ שבמחוז צ'רניהיב באוקראינה. בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה כיהן כרבו הראשי של חבל בסרביה ושל העיר קישינב, ושימש גם כציר בפרלמנט הרומני.
ביוגרפיה
בגיל חמש עשרה הגיע לעיר נעז'ין, שם למד תורה מפיו של כ"ק אדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק) מניעז'ין. המהרי"ן אף הסמיך אותו לרבנות.
בנעז'ין הכיר את בנו של המהרי"ן, הרה"ק ר' אברהם שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק), חותנו של אדמו"ר הריי"צ, שמאחור יותר התגורר בעיר קישינוב, והיו בידידות גדולה כל ימי חייהם.
בגיל עשרים התמנה לרבה של העיר פרילוקי שבאוקראינה, שם שימש כרב במשך כשלושים שנה. במקביל החל לכתוב מאמרים פובליציסטיים, שהתפרסמו בכתבי עת בעברית, יידיש ורוסית. בין השאר התפרסמו מאמריו בעיתונים: "הפלס", "הצפירה", "המליץ" ו"המודיע". מאמריו עסקו בעיקר בנושאים קהילתיים ופוליטיים יהודיים.
בשנת תרס"ח נתמנה הרב צירלסון לרבה הראשי של העיר קישינב. ב-תרע"א, בעת משפט בייליס, ארגן עצומה נגד האנטישמיות שנחשפה במהלך המשפט. על עצומה זו חתמו כ-300 רבנים בולטים נוספים. באותה שנה זכה צירלסון באזרחות כבוד מטעם האימפריה הרוסית. ב-תרע"ב נמנה הרב צירלסון על קבוצת הרבנים והעסקנים שהקימה את "אגודת ישראל", ואף היה חבר במועצת גדולי התורה של התנועה.
ב-תרע"ח, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, סופחה בסרביה לרומניה, והרב צירלסון נתמנה לרבה הראשי של בסרביה כולה. הוא החל בהקמת מערכת חינוך חרדית מקיפה, החל מגילאי הגן, תלמודי תורה, ישיבות לצעירים וישיבות גדולות. הרב צירלסון כיהן כראש ישיבת קישינב, ובמוסדותיו למדו רבים מרבני ואדמו"רי דור העתיד. במקביל פעל בתחומים רוחניים נוספים. הוא ייסד בקישינב סניף של תנועת אגודת ישראל, הקים את הגימנסיה החרדית "מגן דוד", תמך ברעיון הדף היומי.
בשנת תר"פ, לאחר שרכש הרב צירלסון ידיעה מקיפה ברומנית, הוא נבחר לשמש כציר בפרלמנט הרומני בבוקרשט. שנתיים לאחר מכן הוא נותר הנציג היהודי היחיד בבית הנבחרים. בתפקידו זה נקט הרב צירלסון בפעילות שתדלנית לטובת יהודי בסרביה, בעיקר בקרב שרי החינוך, הפנים והשר לענייני בסרביה. שתדלנותו אצל שר ההשכלה הרומני הועילה לבטל את גזירת הממשלה להכריח את התלמידים היהודים בבתי הספר לכתוב בשבת, אף כי הדבר כרוך בחילול שבת.
האנטישמיות שפרחה ברומניה בשנים ההן, הכריחה אותו לזעוק ולהתריע נגדה בפני חברי הבית, אך נאומים אלו לא פורסמו בכתב העת של הפרלמנט, עקב התנגדות הצירים האנטישמיים. כתוצאה מכך התפטר צירלסון בשנת תרפ"ו מחברותו בפרלמנט.
באותן שנים נמלטו רבבות יהודים מאוקראינה לבסרביה. השלטונות הרומניים החלו לרכז אותם במחנות לצורך גירושם חזרה אל מעבר לדנייסטר. הרב צירלסון פעל רבות למניעת הגירוש, עסק בארגון תמיכה חומרית עבור הפליטים, ולאחר מכן סייע להם להיקלט ברומניה, או להגר לארצות הברית או לארץ ישראל.
לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב סופחה בסרביה לברית המועצות. הקומוניסטים, שהרסו את חיי הקהילה היהודית בקישינב, החלו להצר את צעדי הרב צירלסון, והציגו אותו בעיתונות הסובייטית כסוכן אנטי-סובייטי. למרות זאת לא נטש הרב צירלסון את תפקידו.
הריגתו ומקום קבורתו
הרב צירלסון נהרג במלחמת העולם השנייה, בעת הפצצה אווירית שהונחתה על קישינב על ידי הגרמנים. היה זה ביום ראשון, י"א בתמוז תש"א (6 ביולי 1941). תחילה הוא הובא למנוחות בבית העלמין הישן של העיר, אך בשנת תשי"א החליטו השלטונות להניח מסילת ברזל באזור זה, וגופתו הועברה למקום אחר בבית העלמין. לאחר שנים ספורות החליטה עיריית קישינב להקים במקום פארק שעשועים, וגופת הרב צירלסון הועברה בשנית. מקום מנוחתו הסופי הוא מתחת לאנדרטה הענקית שהוקמה על קברם של הרוגי פרעות קישינב.
בתשי"ד נקרא על שמו רחוב בתל אביב. גם בבני ברק נקרא רחוב על שמו, בעיר קישינב בירת מולדובה הרחוב המרכזי הסמוך לרחוב חב"ד ליובאוויטש, קרוי על שמו, יצויין כי ברחוב זה עדיין עומדים שרידי המבנה מהישיבה והתלמוד תורה ובית האבות שעמד בראשם.
מכתב אדמו"ר הריי"צ על הרב צירלסון
על הרב צירלסון כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ:
"... הרב צירעלסאן ע"ה תופס מקום חשוב ביומני ונזכר אצלי לרגלי מאורעות שונים... הפעם הראשון שראיתי את הרב צירלסאהן הי' בשנת תרמ"ט.. הרב צירלסאן למד בבחרותו בנעז'ין אצל הוד כ"ק דודי זקני אדמו"ר מוהרי"נ וסמך אותו בסמיכת חכמים והי' מהללו בגודל כשרונותיו, וכשנסתלק הוד כ"ק ד"ז נתקשר לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ז מקאפוסט והי' נחשב מגדולי מקושריו... באספות אודות עניני הכלל שנתקיימו בליובאוויטש, פטרבורג, חרקוב, ויטבסק ומוסקבה משתתף הרב צירלסאן.. בשנת תר"ע הוא נבחר ליושב ראש באסיפת הרבנים אשר על יד שר הפנים בפטרבורג.. ומאז המהפכה הוא משתתף בכל הועידות ועומד בקישור מכתבים בעניני הכלל עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.
משבאתי בשנת תרפ"ח לריגא, השתתף הרב צירלסאן בכל עניני הכלל אשר עסקתי בהם עד פרוץ המלחמה באלול תרצ"ט. אהבה וחיבה גדולה היתה בין כ"ק חותני הרה"ח ובין הרב צירלסאן...".