קדוש קדוש קדוש

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

וקרא זה אל זה ואמר:

קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות

מלוא כל הארץ כבודו

— ישעיה פ' ו, פס' ג

ומקבלין דין מן דין ואמרין:

קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתא

קדיש על ארעא עובד גבורתיה

קדיש לעלם ולעלמי עלמיא

הוי' צבאות מליא כל ארעא זיו יקריה

— תרגום יונתן

ירידת העולמות

ה"קדוש" הראשון מורה על האור אין סוף שהוא קדוש ומובדל מן העולם, וכלל אין לו שייכות לו. ולכן לאחריו יש פסיק לומר שנעלה אפי' מהקדושות שלאחריו.

ה"קדוש" השני הוא בירידת האור וצמצומו על מנת להוות את העולם, וגם אז הוא מובדל מן העולמות.

וה"קדוש" השלישי מורה על כך הוא מובדל מהעולמות באופן נצחי, ואינו תלוי בזמן.

לאחר מכן ממשיך הפסוק שהאור יורד ומתלבש ב"שם הוי'", כלומר, הוי - מורה על התפשטות החיות למטה, צבאות - שהחיות מתלבשת בתוך הצבאות של המלאכים, ופירוש המילה "צבאות" היא "צבא" "אות". כלומר, שהקב"ה הוא אות בצבאו - שכל החיות שמקבלים כל צבאות המלאכים, הכל הוא מאות אחת והיא הה"א האחרונה שבשם הוי' (שהאותיות י'ה'ו', הם הקדושים ומובדלים, והה"א האחרונה היא היורדת להוות העולמות). ועד שמלוא כל הארץ כבודו, שהחיות מתפשטת גם בצבא הארץ, ובכל מקום ואין מקום שהוא לא נמצא (רח"ל).

ע"מ לברוא עולם

"וז"ש קדוש ראשון נגד מדת חסד לאברהם, קדוש ב' נגד מדת הגבורה דיצחק, קדוש ג' נגד מדה"ר דת"ת ישראל, ה' הוי' פשוט, צבאות פי' מן ה' הפשוט ירד למילוי ומילוי המילוי שהם מ"ב אותיות שע"י יבנו כל העולמות" .

כלומר, שהתחיל בצמצום קטן (שעדיין בבחינת נקודה - יו"ד), וכך יכל להמשיך את האור עד לבריאת העולם. והוא כמו רב שרוצה להסביר משהו לתלמידו, שבעבור זה צריך תחילה ליתן לו נקודה, ואח"כ יוכל ממנה להרחיב לו את כל השכל.

קריאת השרפים

את הפסוק הזה אומרים השרפים (בעולם הבריאה) בכל יום בשירתם לפני הקב"ה.

השרפים מכונים מלאכים שכליים, כיון שמשיגים את האלקות שמהווה אותם, ועליה הם קוראים קדוש, שיודעים שהיא היא חיותם, אך אינם יכולים לתופסה, ולכן אומרים "קדוש" מלשון מובדל.

מדוע שלוש

המגיד ממעזריטש אומר: כי הם משיגים עד לחג"ת דאצילות, אך הקדושה עולה למעלה ממנה ולכן אומרים ג' פעמים קדוש כנגד ג' המוחין דעולם האצילות.

והנה כללות ג' בחינות אלו: בניך, בוניך, בצדקה תכונני. הם ג' בחי' כח"ב כסדרן מלמטה למעלה. בניך - בינה - בן י"ה, והוא עסק התפלה. בוניך - חכמה - עסק התורה; והם בחי' או"פ. ואח"כ בצדקה תכונני - בחי' כתר, כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור שמבחי' כתר, והוא או"מ - מלשון כותרת. ונודע דכללות המצות נקרא צדקה. . . ועיין בהרמ"ז פ' שלח (דקנ"ט א') גבי ויברא אלקים את האדם בצלמו תלת עלמין אית ליה לקוב"ה דאיהו גניז בגווייהו שהם ג"כ שלשה בחינות הנ"ל שכנגדם נאמר קדוש קדוש קדוש יעו"ש.

— לקוטי תורה ראה דף לא, עמ' ג.

האדמו"ר הצמח צדק מביא את דברי הרמ"ז: "{{{1}}}" .

כלומר, שהקדושה היא על שלוש בחינות אלו הנעלות מהשגתם של השרפים. אך קדושה זו גם חודרת למטה: "ואמנם קדוש בוי"ו מורה ג"כ על המשכה, והוא המשכה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע. וג"פ קדוש הם ג' מיני המשכות לג' עולמות בי"ע" . המשכה זו היא כנגד אור הממלא, אור הסובב והתחברותם יחד. וכך הם משפיעים על עולמות בי"ע.

ובסגנון: הקדוש הראשון הוא הארה מלמטה למעלה בדרך מס"נ, השני מלמעלה למטה כהמשכת התורה (שירדה למטה) והשלישי הוא כהמשכת המצוות שממשיך בחי' למטה.

לא כולם

האדמו"ר הזקן אומר: שישנם שלושה כתות של מלאכים, אחת אומרת פעם אחת "קדוש", השניה פעמיים והשלישית שלוש. סיבת הדבר היא מכיון שכאשר אומרים המלאכים קדוש, הרי הם מתבטלים ממציאותם, ולכן יש מי שמסוגל לסבול רק פעם אחת; ויש המסוגל לסבול ג' פעמים.

פעולת הקריאה

"והיינו שהמלאכים ממשיכים הדעת עליון ע"י השיר שלהם שאומרים קדוש קדוש קדוש כו', כי אין הקב"ה מצטרך להשיר שלהם, כי הוא משובח ומרומם ומפואר לבדו מצד עצמו ית' זולתי השיר שלהן. שהוא בשביל עצמן להמשיך עליהם הדעת [עליון] ע"י השיר שלהן שעונים באימה וביראה ואומרים ג"פ קדוש, עי"ז ממשיכים בחי' הדעת עליון אליהם כנ"ל, וד"ל" .

זמנה

המלאכים קוראים ג"פ קדוש רק לאחר שישראל בתפילתם אומרים קדושה, וזאת כיון ש(כאמור) מטרטם היא להמשיך לעצמם את הדעת עליון. ומקור ההמשכה היא מבחינת דבר הוי' שמהווה אותם. וישראל הם עלו במחשבה העליונה, וכאשר הם אומרים קדושה, הם ממשיכים את המחשבה העליונה (מקורם) בדיבור. ורק אז יכולים המלאכים להמשיך את הדעת אליהם באמצעות הדיבור.