בן ציון שניאורסון

הרב בן ציון שניאורסון היה אחיה של הרבנית מרת נחמה דינה, רעייתו של אדמו"ר הריי"צ, ובנו של ר' אברהם שניאורסון מקישינוב, שהיה נכד של ר' ישראל נח שניאורסון, המהרי"ן בנו של אדמו"ר הצמח צדק.

קורות חייו

הרב בן ציון נולדה בעיר קישינב (מולדובה) לאביו הרב ר' אברהם שניאורסון ולאמו הרבנית יוכבד.

למד בתומכי תמימים בליובאוויטש, וכשהגיע לגיל נישאונין נישא למרת צילה שניאורסון. לאחר מכן עבד כמנהל חשבונות. בתקופת נערותו נסע לליובאוויטש לבקר את |אחותו, ובאותה הזדמנות זכה לסעוד על שולחנו של הרבי הרש"ב יחד עם הרבי הריי"צ ורעייתו הרבנית. באותה סעודה זכה שהרבי הרש"ב יפנה אליו ויבקש ממנו לזמן.

בתקופה שלאחר המלחמה שהו ברומניה, ובשנת תשט"ז עלו לארץ הקודש. לקראת חודש תשרי תשי"ז נסע ל-770 כדי לבקר את אחותו הרבנית מרת נחמה דינה, אשת אדמו"ר הריי"צ ואת אחייניותיו ואחייניו הרבי והרש"ג. הרבי יחד עם הרבנית חיה מושקא ואחותה חנה נסעו יחדיו לקבל את פניו בשדה-התעופה. והרבי טרח ונשא את חפציו.

באותה שנה בשמחת תורה רקד הרבי יחד עם הרש"ג ור' בן-ציון. בתום תקופת החגים ליווה הרבי את ר' בן-ציון עד לפתח הדלת, כשהרבנית מרת נחמה דינה נפרדת ממנו בפתח הרכב (כמה שנים לאחר מכן הגיע לביקור נוסף).

הרב בן ציון התגורר שנים רבות בתל אביב, הוא היה מקושר לרבי בכל נימי נפשו, ובמשך השנים היתה לו התכתבות רבה עם הרבי, ואף היה לו שיחה טלפונית קבועה עם הרבי.

השתתף בכנם הצאצאים חנוכה תשל"ג. והתרשם מאוד, ובשיחה הטלפונית הקבועה שלו עם הרבי הביע את התפעלותו הרבה מהצלחת הכנס.

באחד השנים עלה רעיון להקים כולל 'תפארת זקנים' בתל אביב, וכמה מאנ"ש כתבו ע"ז לרבי לבקש את ברכתו והסכמתו, כשנודע הדבר לר' בן ציון הוא הביע את מרירותו: 'ומדוע לא קראו לי? האם אינני חלק מאנ"ש? האם אינני, חלילה, חסיד של הרבי?'.

(בדרך אגב, באותו יום ביקשה הרבנית מהרב חסקניד שיתלווה אליהם לשדה-התעופה אך איחר בדקות אחדות. כשהגיע ל-770 ראה שעל דלת הכניסה פתק – שנתלה, כנראה, על פי הוראתו של הרבי – ועליו רשום "נסענו".)