זוהר (ספר)

קובץ:תנא חיים.JPG

ציונו של התנא רבי חייא, מחכמי הזוהר

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הוא מורכב ממדרשים על התורה המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר לא היה ידוע ומפורסם והועבר מדור לדור על-פי המסורת, ליחידי סגולה בלבד. עד שרבי משה די-לאון בספרד שהפיץ את הזוהר לנחלת הכלל. לזוהר קמו מפרשים רבים שלימדו והרחיבו את תורת הקבלה, כמו הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, הרמ"ק - רבי משה קורדובירו, האריז"ל - רבי יצחק לוריא אשכנזי, ועוד.

חלקיו

הזוהר מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:

• ספר הזוהר העיקרי.
• סתרי תורה והמדרש הנעלם.
• רעיא מהימנא והתיקונים.

מבנה הספר

גופו של ספר הזוהר בנוי מדרשות מרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) וחבריו סביב פרשיות התורה, ושפתו רובה ככולה ארמית. בספר כלולות "האידרות" – "אידרא רבא" (המושב הגדול), "אידרא זוטא" (המושב הקטן) ו"אידרא דבי משכנא" (מושב בית המשכן), שתוכנן:

באידרא רבא רשב"י מגלה את "הפרצופים" גילויי אלוקות בדמות פני אדם על פי הפסוק "על הכיסא דמות במראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א' כ"ו) עשרה חברים משמיעים את דרשותיהם כל אחד בתורו, ורשב"י חותם את הדיון ומגלה את הדברים שהחברים ידעו רק בראשי פרקים. בסוף ה"מושב" שלושה מהחברים נופחים את נשמתם מרוב הקדושה כיוון שלא היו מזוככים מספיק. באידרא זוטא מסופר על פטירתו של רשב"י ומשמיע באזני תלמידיו סודות שחשש לגלות לפני כן, לבסוף יוצאת נשמתו של רשב"י במילה "חיים". באידרא דבי משכנא דנים רשב"י ושלושה מתלמידיו בסודות התפילה על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת המשכן. בזוהר נכלל גם תיאור ההיכלות העליונים בחלק שנקרא: 'היכלות דרשב"י' ובו מתוארים שבעת היכלות גן העדן השמורים לצדיקים מחד, ומאידך שבעת מדורי הגיהנום המיועדים לרשעים. בפרשת "ואתה תחזה" (יתרו) מובא מאמר המבאר את חכמת הפרצוף וחכמת היד, המיוחס בדרשה למשה בבחירתו אנשים כפי עצת יתרו. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים לצדיקים נסתרים כגון רב ייבא סבא שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כעם-הארץ, אך מתגלה כמקובל גדול הדורש בענייני תורת הנפש. דמות אחרת היא "הינוקא" המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של רב המנונא סבא, שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של רשב"י וחבריו בגן עדן עם 'רב מתיבתא', הוא ראש הישיבה של מעלה, הדן אתם על ענייני העולם הבא והנשמה.

בחטיבה השנייה של הזוהר כלולים החיבור 'סתרי תורה', בו מקובצים מאמרים על ספר בראשית; ומדרש הנעלם על התורה, ששפתו מעורבת עברית וארמית והוא עוסק בבריאה, עולם הבא והנשמה.

עשרת החברים הנקראים חבריא קדישא (החבורה הקדושה) שהם בעלי הזוהר הם: רשב"י ראש החבורה; בנו - רבי אלעזר; רבי אבא הסופר; רבי יהודה; רבי יוסי; רבי יצחק; רבי חזקיה; רבי חייא; רבי ייסא; רבי אחא.

חלקים נוספים השייכים ל"ספר הזוהר", הם "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן - כלומר משה רבינו) ו"תיקוני זוהר". החיבור "רעיא מהימנא" משולב בתוך גוף ספר הזוהר והחיבור "תיקוני זוהר" הוא חלק נפרד. "תיקוני זוהר" הוא שבעים דרשות על דרך הקבלה לפסוק הראשון בספר בראשית.

חיבור הזוהר

"הזוהר" חובר על ידי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) שחי בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה. ספר הזוהר חובר ברוח הקודש ובנבואה וכל דבריו הם מן השמיים.

ספר הזוהר נתפרסם לראשונה על ידי המקובל הספרדי ר' משה בן שם-טוב די-ליאון (רמד"ל) לפני כשמונה מאות שנה.

המקובל הארץ-ישראלי, ר' יצחק דְמִן עכו, שספר הזוהר הגיע אליו בצורת קונטרסים (מגילות), ביקש לחקור את מקורו של החיבור שהיה מופלא בעיניו והפליג לספרד למקום מושבו של הרב משה די ליאון. באיגרת מקוטעת ששרדה בספרו של ר' אברהם זכות, מגולל ר' יצחק את פרטי מסעו. ר' יצחק מתאר כי כבר בצאתו מארץ ישראל היו קיימות שתי גרסאות לגבי זהות המחבר. היו שטענו כי מדובר, כטענת הספר עצמו, במדרש ארץ ישראלי שנתחבר על ידי תלמידי רשב"י במאה השנייה לספירה, מדרש שנשלח על ידי הרמב"ן לספרד בעלותו לארץ והועתק ונתפרסם על ידי רמד"ל. מצד שני, נשמעה הטענה כי מדובר במעשה זיוף. בהגיעו לספרד, הצליח ר' יצחק לפגוש את די-ליאון שנשבע בפניו כי ברשותו נמצאים עותקים קדומים של החיבור וכי הוא אך ורק העתיקם והפיצם. ר' משה הבטיח להראות את כתבי היד לר' יצחק אלא שלרוע המזל, ר' משה נפטר בפתאומיות קודם שעשה זאת.

ר' יצחק המשיך בעבודת הבילוש ושמע גרסאות סותרות. מצד אחד, הגיעה לאוזניו עדות עקיפה כי אשתו ובתו של רמד"ל הודו כי לא היה לפני רמד"ל שום כתב יד ממנו העתיק וכי הוא הוא מחבר הזוהר. על פי עדות זו, כשנשאל ר' משה מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג ומסתיר את זהותו, נימק זאת במניעים כלכליים אגוצנטריים. מצד שני, הגיעה לר' יצחק עדות הפוכה על "ניסוי" שנערך ובו הוכח כי היו לפני רמד"ל כתבי יד קדומים. ר' יצחק פקפק במידת האמינות של אותו "ניסוי". מספריו המאוחרים של ר' יצחק ניכר כי בסופו של דבר השתכנע בקדמותו של ספר הזוהר. אין לדעת מה הניע אותו להשתכנע בכך, הואיל והאיגרת נקטעת בדיוק בשלב שבו עומד ר' יצחק לתאר זאת.

חידושי הזוהר

תרגום כמוהו כעריכה, הזוהר תורגם לשפות רבות ובכל שפה הוא שירת סדר דתי או לאומי של מקובלים נוצרים ושל חוגים שונים. הזוהר נכתב בארמית בניב השונה מהארמית של התלמוד הבבלי (ארמית בבלית), והוא אינו נגיש לרוב קוראי הזוהר היהודים, קל וחומר ללא-יהודים. על כן הזוהר תורגם במרוצת הדורות לכמה שפות: עברית, לטינית, יידיש, לאדינו, ערבית יהודית (ערבית באותיות עבריות), גרמנית, אנגלית וצרפתית.

אחד מתרגומי הזוהר לעברית הוא תרגומו של הרב יהודה יודל רוזנברג בו תורגמו רק חלקים מהזוהר (5 כרכים, ניו יורק, 1927). תרגום נוסף בעברית לספר הזוהר הוא הספר מתוק מדבש של המקובל הירושלמי רבי דניאל פריש, מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו"ר רבי אהרן ראטה. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים.

תנאים מחכמי הזוהר

• רבי שמעון בר יוחאי
• רבי אלעזר
• רבי חייא
• רבי יוסי