אמה

אמה של תורה היא יחידת מידה הלכתית לאורך, הנפוצה מאוד במקרא, במשנה ובספרות ההלכה. אמה זו שימשה לקביעת שיעורי הלכות רבות, בפרט בבניין המקדש, בטומאה וטהרה, בדיני שבת, עירובין, סוכה ועוד.

הגדרה

האמה מוגדרת כאורך הזרוע מהמרפק ועד לקצה האצבע האמצעית (האמה). בהלכה מותאים הבחנה בין "אמה בת חמישה טפחים" לבין "אמה בת שישה טפחים", כאשר ה"טפח" הוא יחידת משנה של האמה (כ-8 ס"מ).

שיעורה

השיעור הסטנדרטי של אמה של תורה הוא:

• 6 טפחים.
• כל טפח הוא 4 גודלין.
• כל גודל הוא 2 ס"מ, ולפיכך:
• טפח = 8 ס"מ, ואמה = 48 ס"מ.

אמה דחוקה ואמה רווחה

במקורות ההלכה מובאת הבחנה בין אמה דחוקה (צפופה) לאמה רווחה (מרווחת). פעמים משערים באמה זו, ופעמים באמה אחרת – תלוי בעניין ובצורך ההלכתי:

• אמה דחוקה – באה להחמיר כשיש צורך בדיוק מוקפד או לצורך צד היתר קטן יותר. משערים אותה כ־47 ס"מ.
• אמה רווחה – באה להחמיר כאשר יש צורך בהגדלת השיעור. משערים אותה כ־49 ס"מ.
• ההפרש בין שתיהן – 1/48 מהאמה.

כללי פסיקה

כלל יסוד בהלכה: תמיד הולכים לחומרא – ובמקום שיש ספק, בוחרים את שיעור האמה שמחמיר את הדין. כך גם בטפחים ובגודלין – משערים לפי הצורך ההלכתי, לחומרא או לקולא. בדיני סוכה, כשנדרש גובה מינימלי של עשרה טפחים – יש לבדוק לפי השיעור המחמיר. בדיני שבת, כאשר מודדים תחום שבת או שיעור טלטול – מקפידים לחשב את האמה בהתאם לחומרת הדין.

בחסידות

בחסידות, בפרט בתורת חב"ד, מיוחסת לאמה משמעות רוחנית עמוקה. לפי פירוש חסידי, הפסוק "ואל אמה תכלנה מלמעלה" מרמז על תכלית הבריאה – שהעולמות יתבררו ויתוקנו עד שישלימו את "הכוונה העליונה".

בהקשר זה, מבואר בדברי רבותינו נשיאינו (בעיקר בחסידות חב"ד) ש"דאמ"ה" הוא ראשי תיבות: "אלקינו מלך העולם". תיבה זו רומזת לכך שדווקא על ידי עבודת האדם בעולם הגשמי – שנמדד ומוגבל – מתגלה עצמותו ומהותו יתברך, שהיא "מלמעלה" – למעלה מהעולמות והגבלות.

ולכן: "ואל אמה תכלנה מלמעלה" – מלמד על כך שתכלית הבריאה מתממשת באמה – במידה, בכלי, במציאות המדודה – כאשר היא נמשכת "מלמעלה", מהכוונה העליונה של הבורא.

ראו גם

• טפח
• אברהם חיים נאה#שיעורי מידותיו
• אמה טרקסין
• אמה עבריה