אריה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 10: שורה 10:
::'''לערך מורחב: [[מרכבה]].'''
::'''לערך מורחב: [[מרכבה]].'''


[[כנסת ישראל]] נקראת בשם "תבל", מכיון שתבל הוא בגימטריא ב' פעמים אריה. אריה רומז על בחינת ה[[אהבה]] וכנאמר בפסוק "פני האריה אל הימין", וכן רומז על בחינת היראה - שכן הוא גם כן אותיות [[יראה]]. על ידי שתי בחינות אלו שהם [[ביטול היש]], היא נעשית כלי ראוי, ונקראת "ארץ חפץ".{{הערת שוליים|1=[[אור התורה]] חלק ב' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31646&hilite=2de7ccdd-bce9-450b-8c3d-e6f8bd182daa&st=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94 עמ' ב'תתס]}}
הפסוק "פני אריה אל הימין" המוזכר במרכבה, מוזכר רבות בספרי החסידות, ומפורשים בו פירושים רבים.


את הפסוק "פני אריה אל הימין" מפרש אדמו"ר הצמח צדק: אריה הוא אותיות ראיה, שיהיה בבחינת "לאסתכלא ביקרא דמלכא" - ידיעת האלוקות בבחינת גילוי ולא ידיעה בעלמא, ועל ידי כך - "אל הימין" - מעורר את בחינת האהבה הרמוזה בימין{{הערת שוליים|1= שם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31646&hilite=2de7ccdd-bce9-450b-8c3d-e6f8bd182daa&st=%u05d0%u05e8%u05d9%u05d4 עמ' ב'תתעח]}}.
*[[כנסת ישראל]] נקראת בשם "תבל", מכיון שתבל הוא בגימטריא ב' פעמים אריה. אריה רומז על בחינת ה[[אהבה]] וכנאמר בפסוק "פני האריה אל הימין", וכן רומז על בחינת היראה - שכן הוא גם כן אותיות [[יראה]]. על ידי שתי בחינות אלו שהם [[ביטול היש]], היא נעשית כלי ראוי, ונקראת "ארץ חפץ".{{הערת שוליים|1=[[אור התורה]] חלק ב' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31646&hilite=2de7ccdd-bce9-450b-8c3d-e6f8bd182daa&st=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94 עמ' ב'תתס]}}


על ידי ההתבוננות של אריה - ה[[אהבה]] הנרמזת ב"אל הימין", על ידי כך נמשכת בחינת ה[[גבורה]], שהרי אריה הוא בגימטריא גבורה, ועל ידה מתגבר האדם על תאוות נפש הבהמית שלו ומגרשם וזאת על ידי כח הגבורה הנמשך מה[[בינה]].{{הערת שוליים|1=[[אור התורה]] בראשית [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31656&hilite=b1828ec2-ac31-4e1d-8c41-0e65b92b459a&st=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94&pgnum=304 עמ' 1236].}}
*את הפסוק "פני אריה אל הימין" מפרש אדמו"ר הצמח צדק: אריה הוא אותיות ראיה, שיהיה בבחינת "לאסתכלא ביקרא דמלכא" - ידיעת האלוקות בבחינת גילוי ולא ידיעה בעלמא, ועל ידי כך - "אל הימין" - מעורר את בחינת האהבה הרמוזה בימין{{הערת שוליים|1= שם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31646&hilite=2de7ccdd-bce9-450b-8c3d-e6f8bd182daa&st=%u05d0%u05e8%u05d9%u05d4 עמ' ב'תתעח]}}.
 
*על ידי ההתבוננות של אריה - ה[[אהבה]] הנרמזת ב"אל הימין", על ידי כך נמשכת בחינת ה[[גבורה]], שהרי אריה הוא בגימטריא גבורה, ועל ידה מתגבר האדם על תאוות נפש הבהמית שלו ומגרשם וזאת על ידי כח הגבורה הנמשך מה[[בינה]].{{הערת שוליים|1=[[אור התורה]] בראשית [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31656&hilite=b1828ec2-ac31-4e1d-8c41-0e65b92b459a&st=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94&pgnum=304 עמ' 1236].}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]

גרסה מ־03:19, 23 ביוני 2010

האריה הגשמי

האריה הוא חיה טמאה.

בכך שהאריה חיה טמאה, נראה כי נפילתו לקליפה היא למטה מהשור שהוא בהמה טהורה.

לעומת זאת, במרכבה העליונה נהפוך הוא, פני האריה הם אל הימין, שהיא דרגה גבוהה יותר מהשור, והיא מורה על בחינת האהבה.

מכאן נלקח ההסבר הידוע בתורת החסידות ש"כל הגבוה יותר נופל למטה יותר".[1].

לערך מורחב: מרכבה.

הפסוק "פני אריה אל הימין" המוזכר במרכבה, מוזכר רבות בספרי החסידות, ומפורשים בו פירושים רבים.

  • כנסת ישראל נקראת בשם "תבל", מכיון שתבל הוא בגימטריא ב' פעמים אריה. אריה רומז על בחינת האהבה וכנאמר בפסוק "פני האריה אל הימין", וכן רומז על בחינת היראה - שכן הוא גם כן אותיות יראה. על ידי שתי בחינות אלו שהם ביטול היש, היא נעשית כלי ראוי, ונקראת "ארץ חפץ".[2]
  • את הפסוק "פני אריה אל הימין" מפרש אדמו"ר הצמח צדק: אריה הוא אותיות ראיה, שיהיה בבחינת "לאסתכלא ביקרא דמלכא" - ידיעת האלוקות בבחינת גילוי ולא ידיעה בעלמא, ועל ידי כך - "אל הימין" - מעורר את בחינת האהבה הרמוזה בימין[3].
  • על ידי ההתבוננות של אריה - האהבה הנרמזת ב"אל הימין", על ידי כך נמשכת בחינת הגבורה, שהרי אריה הוא בגימטריא גבורה, ועל ידה מתגבר האדם על תאוות נפש הבהמית שלו ומגרשם וזאת על ידי כח הגבורה הנמשך מהבינה.[4]

הערות שוליים

  1. אדמו"ר הצמח צדק, אור התורה, במדבר כרך ג פרשת חקת, ביאור הדברים > תתנב.
  2. אור התורה חלק ב' עמ' ב'תתס
  3. שם עמ' ב'תתעח
  4. אור התורה בראשית עמ' 1236.