מסכת סנהדרין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
במסכת מבואר {{הערת שוליים|דף פ"ו ב.}} על אחד ה[[אמוראים]] שהיה אומר | במסכת מבואר {{הערת שוליים|דף פ"ו ב.}} על אחד ה[[אמוראים]] שהיה אומר | ||
לעצמו "דברי [[מוסר]]" שלא תזוח דעתו. מסיפור זה למדים שני ענינים: (א) צריכים לשלול ענין של ישות כו'. (ב) ואכן יכולים לשלול זאת. | לעצמו "דברי [[מוסר]]" שלא תזוח דעתו. מסיפור זה למדים שני ענינים: (א) צריכים לשלול ענין של ישות כו'. (ב) ואכן יכולים לשלול זאת.{{הערת שוליים|[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] ח"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16052&hilite=c491541d-2c35-45f3-923c-68c2970d98dc&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=648 עמ' 1332].}} | ||
== עיר הנדחת == | == עיר הנדחת == | ||
גרסה מ־01:14, 16 ביוני 2010
במסכת סנהדרין יש 11 פרקים, ו112 דפים.
המסכת עוסקת בדיני הסנהדרין הגדולה והקטנה, דיני תורה, ועוד.
ביאורים מיוחדים
מוסר
במסכת מבואר [1] על אחד האמוראים שהיה אומר לעצמו "דברי מוסר" שלא תזוח דעתו. מסיפור זה למדים שני ענינים: (א) צריכים לשלול ענין של ישות כו'. (ב) ואכן יכולים לשלול זאת.[2]
עיר הנדחת
בדף ט"ו ע"ב ישנה מחלוקת של רבי יאשיה עם רבי יונתן בדיני עיר הנדחת, לדעת רבי יאשיה מי' עד ק' העובדים עבודה זרה הינם כדין עיר הנדחת, ועונשם כדין יחיד שעבד עבודה זרה, אך פחות מעשרה דינם כיחידים, ומק' ומעלה דינם כציבור. ואילו לרבי יונתן, דווקא ממאה ומעלה עד רובו של שבט דינם כעיר הנדחת, אך פחות מכך דינם כדין יחידים.
הרבי מבאר כי זו היא מחלוקת כללית של רבי יאשיה ורבי יונתן בכל הש"ס, כאשר רבי יאשיה מעדיף את כח הכלל, ולכן כבר מעשרה ומעלה הוא מחשיב ככלל - "עיר", וממאה הם ציבור, ואילו רבי יונתן דוגל בכוחו של היחיד, ולכן עד מאה אנשים, דינם של עובדי העבודה זרה הוא כיחידים. מחלוקת זו הינה בכל הש"ס.
דוגמאות נוספות לכך הינם במחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן במכה אביו ואמו, אם משמעות הכתוב היא דווקא מי שמכה את שניהם, - וזו היא דעת רבי יאשיה שסובר כי אביו ואמו הינם מציאות של "מולידיו", לעומת רבי יונתן שסובר כי כל אחד מהם הינו מציאות לעצמו בענין זה, ולכן משמעות הפסוק היא מי שמכה אחד מהם, שגם עונשיו הוא במיתה.
לינקים
- ז ב. אלו כלי הדיינין. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 102 (114)
- טו ב. עד כמה עושין עיר הנדחת. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 107 (עמ' 116)
- יז א. סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 113 (עמ' 121)
- כ ב. להעמיד להם מלך. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 104 (עמ' 120)
- לא ב. לחיו ליה כבר בתיה. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 255 (עמ' 165)
- לט א. תוס' ד"ה במאי. לקוטי שיחות ח"ז עמ' 148 (עמ' 160)
- מ ב. רש"י ד"ה אלא רואה טעמו של דבר "דקמי שמיא גליא". לקוטי שיחות ח"ז עמ' 140 (עמ' 152)
- נו ב. ועל הגזל. לקוטי שיחות ח"ה בראשית עמ' 5 (עמ' 17)
- נז א. על שלש מצות בן נח נהרג. שערי הלכה ומנהג יו"ד עמ' נה (עמ' 52)
- נז ב. בעולת בעל יש להן, נכנסת לחופה ולא נבעלה אין להן. (הטעם.) לקוטי שיחות ח"ל עמ' 244 (עמ' 257)
- נח ב. המגביה ידו על חבירו אע״פ שלא הכהו נקרא רשע שערי הלכה ומנהג עמ' רי (עמ' 207)
- סו א. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- פב א. הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. לקוטי שיחות ח"ח עמ' 150 (עמ' 161)
- פב א. אם בא לימלך אין מורין לו. לקוטי שיחות ח"ב עמ' 344 (עמ' 70)
- פה א. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- פט א. המתנבא מה שלא נאמר לו — כגון חנניה בן עזור. לקוטי שיחות ח"ט דברים עמ' 125 (עמ' 143)
- צג ב. מורח ודאין. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 254 (עמ' 254)
- צח ב. עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 98 (עמ' 111) שערי גאולה עמ' נו (עמ' 51)
- ק א. ואולך אתכם קוממיות, מחלו' ר"מ ור"י. תורת מנחם תשי"א ב' עמ' 107 (עמ' 128) לקוטי שיחות ח"ז עמ' 198 (עמ' 210)
- קח ב. מלמד שהיה נח הצדיק כו' תיבה זו למה. ליקוטי שיחות חט"ו עמ' 38 (עמ' 51) בכללות גדר התיבה לקוטי שיחות חט"ו עמ' 35 (עמ' 47)
- קיא ב. רש"י ד"ה וצריכים. הקלת עליהם בממונם. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 117 (עמ' 135)
- ירושלמי פ"י ה"ח. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 118 (עמ' 136)
הערות שוליים
- ↑ דף פ"ו ב.
- ↑ התוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 1332.