שיחה:משה אשכנזי

מובאת בזה סקירה על הרב משה אשכנזי כפי שנכתבה בבית משיח. יש הרבה מה לערוך, אבל עכ"פ צריך לעשות עריכה ראשונית ולהכניס, ואח"כ יעברו ע"ז בצורה רצינית יותר.

משנחאי לירושלים

הרב משה אשכנזי ע"ה נולד בכ"א מנחם אב תר"פ בולדיווסטוק לאביו הגאון הרב מאיר אשכנזי, מגזע חסידי חב"ד עוד מימי אדמו"ר ה"צמח צדק". הרב משה היה בן יחיד ולו שתי אחיות. כבר מגיל צעיר חינכו אביו בדרכי החסידות.

הרב מאיר אשכנזי היה רבה של ולדיווסטוק אליה הגיע על פי בקשת רבה הזקן של העיירה הרה"ח דניאל חסקינד בכדי לשמש כרב ושוחט. הרב משה אשכנזי היה רק בן שלוש כאשר החלה משפחתו במסע נדודי החיים. אביו קיבל הצעת רבנות בשנחאי שבסין, והמשפחה כולל הסבא הרב שניאור זלמן אשכנזי ורעייתו, העתיקה את מגוריה לעיר הרחוקה, שם התגורר הרב משה עד הגיעו לגיל 21.

כאשר הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו החליטו לעלות לארץ הקודש, החליט הרב מאיר אשכנזי לשלוח עמם את בנו היחיד כדי שילמד בארץ הקודש.

עם הגיעו לירושלים נכנס ללמוד בישיבת 'תורת אמת'. שמחתו הייתה גדולה בשל עובדת היותו תלמיד מן המניין בישיבה חב"דית, אלא שפער הידיעות בינו לבין התלמידים בישיבה היה גדול; הוא שלמד בבית ספר היהודי המקומי בשנחאי, ורק בשעות הפנאי למד מעט עם אביו, היה חסר ידע. לבעיה זו דאג אביו מראש כאשר סיכם עם המשפיע הנודע הרב משה יהודה רייכמן ע"ה שישמש כמורה פרטי לבנו הצעיר.

שנתיים ימים למד הנער עם המשפיע הדגול, עד שהדביק בידיעותיו את בני גילו, או-אז החל ללמוד בכיתה רגילה.

בתחילת דרכו בישיבה, אירע ובאחת התפילות לא היה מרוכז בתפילה. המשפיע הרב אלתר שמחוביץ קרא לו וגער בו, כשהוא מסביר לו כיצד בחור חב"די אמור להתפלל. מאז שיחה חשובה זו, השתנתה מהותו של הנער, והוא החל להתייחס לתפילה ואל הלימוד באורח רציני ביותר. בכל פעם שסיפר לבני משפחתו על השיחה הזו עם ר' אלתר שמחוביץ, היו דמעות ניגרות מעיניו.

הרב אפרים וולף, אשר לימים ניהל את ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, היה ידידו הטוב. בני משפחת אשכנזי מציינים כי שני הידידים נולדו באותו יום: כ"א במנחם אב תר"פ. השניים למדו והתוועדו יחד, וכבר בבחרותם עסקו במשך תקופה ארוכה בגיוס כספים עבור משפחה נזקקת. כעבור שנים נפגשה דרכם בהנהלת אגודת חסידי חב"ד וישיבת 'תומכי תמימים'.

ימי בחרותו של הרב משה לא היו קלים כלל. הוא חי בישיבה, ורק לעיתים היה מבקר אצל הסבא והסבתא הישישים. המרחק בינו לבין הוריו היה גדול וקשה. כה רחוקים היו האב והבן, עד כדי שהרב מאיר לא ידע כלל מהנעשה עם בנו. הגיעו הדברים עד כדי כך, שבאחת הפעמים שמע שמועה כי בנו הולך בטל ברחובות ירושלים ללא מטרה. לא היה לו כל מקור לברר האם נכונה השמועה או שאין זה אלא לשון הרע.

בצר לו, שיגר מכתב מבוהל לרבי הריי"צ בו תיאר את ששמעו אוזניו, ומבקש את עזרת הרבי. בתגובה שלח לו המזכיר הרב יחזקאל פייגין, מכתב בו הוא מצטט מהדו"ח ששלח הרב אלתר שמחוביץ המפרט את מעמדו ומצבו של כל אחד מהתלמידים, ובהם בנו ר' משה. ר' אלתר תיאר את שקידתו בלימודים ותפילתו הרצינית. התיאור המיוחד הפריך את השמועה הנלוזה, שכה הדריכה את מנוחתו של האב.

חתונה בימי השואה

בחודש אייר תש"ב, השתדך ר' משה עם מרת דבורה, בתו של הרב אליעזר קרסיק, רב קהילת חב"ד, מנהל ישיבת חב"ד בתל אביב וחבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש (ולימים יו"ר אגו"ח).

הימים ימי השואה, ומשפחת הכלה חשבה לדחות את זמן החתונה בגלל המצב הכללי, ויותר מכך, בגלל שבאותם ימים איש לא ידע מה עלה בגורלם של בני משפחתה של דבורה. אולם אדמו"ר הריי"צ הורה במברק שלא לדחות את החתונה, ובאם יש אפשרות לקיימה בחודש אלול.

הוראת הרבי קויימה במלואה, ובה' אלול תש"ב נישאו הרב משה והרבנית דבורה אשכנזי. לאחר החתונה התגוררו תקופה קצרה בירושלים בבית הסבא הרב שניאור זלמן אשכנזי, ולאחר כחודשיים עברו להתגורר בתל אביב, שם שקד הרב משה על לימודיו בכולל אברכים. לאחר זמן החל להתעסק במסחר יהלומים, כאשר הוא תומך רבות בישיבת חב"ד בתל אביב אותה ניהל חמיו הרב קרסיק.

רעייתו מרת דבורה אשכנזי ע"ה, מונתה באותם שנים לחברת הנהלת ארגון נשי חב"ד וכעבור שנים אף מונתה ליו"ר ארגון נשי חב"ד. כזוג צעיר היו להם שני חדרים קטנים בהם חיו עם ילדיהם הקטנים. אף על פי כן, ביתם היה פתוח לרווחה ותכופות אירחו בחורים שלמדו בישיבה בתל אביב ביניהם: הרה"ח ר' זושא הפרטיזן ע"ה, הרה"ח ר' דוד מרוזוב הי"ד והרה"ח ר' שלום פלדמן שי'.

לרגל חתונת גיסתו מרת רבקה עם הרב צבי הירש חיטריק, נסע ר' משה אשכנזי לניו יורק, או אז שהה אצל הרבי לראשונה. הרבי הורהו לנסות להסתדר בעבודה בניו יורק, ומפאת כך, שהה כשמונה חודשים בניו יורק. רק כאשר ראה שאפסו הסיכויים למצוא מקום עבודה מתאים, שב ארצה. היה זה לאחר תשרי תשי"ב.

בשנת תשי"ח עזבה משפחת אשכנזי את ארץ ישראל והיגרה לברזיל, על פי הוראת הרבי. כשנתיים לאחר מכן, ה' בניסן תש"כ, נפטר חמיו הרב אליעזר קרסיק, ובארץ הקודש נוצר חלל ריק. הרב החב"די שהיה מבכירי העסקנים-הפעלתנים בארץ בכלל ובתל אביב בפרט, נפטר מבלי שהיה מי שימלא את מקומו.

לאחר הפטירה נכנסה בתו מרת טעמא גורארי' ל'יחידות' במהלכה הורה הרבי להודיע לגיסה הנמצא בברזיל, לשוב ארצה ולמלא את תפקידי חמיו. המסר הועבר לברזיל, ומשפחת אשכנזי שבה ארצה.

על התפקידים החשובים שקיבל מהרבי כתב לפני מספר שנים: "זכיתי להיות חבר באגודת חסידי חב"ד מקדמא דנא, מאז שנשלחתי חזרה לארץ הקודש על ידי כ"ק אדמו"ר מה"מ, לקבל הרבנות של בית הכנסת וקהילת חב"ד תל אביב כממלא מקום של חמי הרה"ג הרה"ח הרב חיים אליעזר קרסיק ע"ה, וכמו כן בשאר תפקידיו, שמילא בעסקנות החב"דית בארץ הקודש במשך שנים רבות, ואני מודה להקב"ה על כך".

מספר הרב שלום חסקינד מחשובי חסידי חב"ד בתל אביב במשך עשרות שנים: "כאשר הגיעה ההוראה מהרבי למנות את הרב אשכנזי לרב הקהילה, הוחלט להקים ועד שיטפל בזה באופן רשמי. בוועד היו חברים: הרב שמריה גורארי', הרב בן ציון שניאורסאהן, דוד הרבי, ואנכי. שוחחנו עם מתפללי בית הכנסת חב"ד ברחוב נחלת בנימין, וכאשר שמעו על הוראת הרבי, הסכימו כמובן להצעה ועל כך הודענו במכתב לרבי. מאז תש"כ היה הרב משה אשכנזי לרב הקהילה. במשך כל השנים הקפיד למסור שיעורי תורה ולסייע לאנשי הקהילה.

"מצד הרבי, ראינו כולנו כשקיבל פעמים רבות את הברכה: 'יאריך ימים על ממלכתו".

את שלושת התפקידים שהרבי הטיל עליו, עשה הרב אשכנזי בנאמנות, במסירות ולשם שמים, ללא תמורה כספית כלשהי. הוא מסר שיעורים בנגלה ובחסידות, היה אוזן קשבת לבני הקהילה, וגם בשנים האחרונות, כאשר ההליכה קשתה עליו, התעקש ללכת תמיד לבית הכנסת באומרו: "הרבי אמר לי יאריך ימים על ממלכתו, עלי לקיים זאת".

כחבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד וישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, השתתף בקביעות באסיפות, והיה אקטיבי מאוד; הביע דעות והגה רעיונות כיצד למלא את רצונו של הרבי. כל זאת עשה במשך קרוב לחמישים שנה.

לאסיפות של ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית היה נוסע באוטובוס, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של המנהל הרב אפרים וולף לשלוח עבורו מונית. הרב אשכנזי מיאן לשמוע שבגינו יבוזבזו כספי ציבור. רק כאשר נהגו של ר' אפרים נקלע לאזור תל אביב או שהיה צורך שעוד אחד מחברי ההנהלה יגיע מתל אביב, הסכים ר' משה לנסוע 'ספיישל' ללוד.

מעט על המהפך שעברו מוסדות חב"ד בתקופה ההיא סיפר ר' משה אשכנזי לכותב השורות לפני כשנתיים ימים:

"עם עלות הרבי לנשיאות, חולל הרבי מהפיכה של ממש. מיד הרבי החל ב'שטורעם' אותו התקשו החסידים לעכלו. הרבי רצה שמוסדות החינוך בארץ הקודש, לא רק שיקלטו את בני החסידים שהיוו אוכלוסיה לא גדולה, אלא אלפים אחרים.

"קו העבודה של הרבי היה שצריך לפעול בגדול, הרבי רצה שכל מוסד יקלוט אלפים מבני התורה מחד, ומהעולים החדשים ו'עמך' מאידך. העסקנים בארץ ישראל ניסו לפעול בנידון, אבל היה להם קשה לעבוד על פי המושגים שהרבי דרש וחזר ודרש כל העת. כמובן שכעבור כמה שנים ראינו עד כמה האפשרויות שלנו גדולות מכפי שאנו חושבים".

נדחף עם הצעירים

התקשרותו לרבי הייתה ידועה. מילה של הרבי אליו הייתה בבחינת 'קודש קודשים', וכך גם חינך את ילדיו. כאשר היה צריך לכתוב מכתב לרבי, הייתה זו עבודה קשה ומורכבת. בנו המשפיע הרב חיים אשכנזי מתאר את ההכנות לכתיבת מכתב: "אבא ע"ה היה כותב את טיוטת המכתב, מעתיק לעוד טיוטה ושוב מעתיק בסגנון מעט אחר, וקורע, כותב שוב, ומתייאש. למחרת שוב כותב כמה פעמים, וכך זה ארך זמן רב בכל פעם, לעיתים אף שבועות, עד שהיה המכתב נשלח לרבי. היו גם מקרים שלאחר כל ההכנות והטיוטות הגיע למסקנה שאינו 'כלי' לכתוב את המכתב והפסיק את כתיבת המכתב באמצע..."

מידי שנה, לקראת סוף חודש טבת היה נוסע לאירופה, שם עסק במשך מספר ימים בעסקיו ומשם המשיך לרבי לקראת השבת שלפני י' שבט ואז היה נשאר כחודש ימים עד לאחר שבת שקלים. ומדוע להיות חודש שלם אצל הרבי פתאום באמצע השנה? הסיבה לכך נעוצה באחת השנים הראשונות כאשר שהה אצל הרבי בחודש שבט. כשנכנס ל'יחידות' שאלו הרבי אם הוא נשאר גם לשבת פרשת 'שקלים'. מכיוון שמילה של הרבי הייתה אצלו קודש, מאז נשאר כל שנה עד שבת שקלים ועד בכלל. רק אז היה שב לאירופה לצורך עסקיו ומשם לארץ הקודש.

חתנו הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי נזכר כיצד חמיו היה מבקש מהרבי בכל פעם מחדש רשות לצאת מהארץ: "גם בשנים שכבר לא היו כל כך הרבה תשובות, חמי הרב אשכנזי לא היה יוצא מהארץ לפני שקיבל ברכה מהרבי".

כאשר הרבי היה בבית הכנסת, ר' משה לא ישב. הוא תמיד עמד, אם זה בהתוועדות או בזמן תפילה או שיחת קודש. ר' משה גם לא חשב לשבת מאחורי הרבי כמו שאר הזקנים בני גילו, אלא היה נדחף בין הצעירים ומסדר בכוחות עצמו מקום בכדי שיוכל לראות היטב את הרבי בתפילות בהפטרה או בהתוועדות.

מסירותו לרבי הייתה גדולה ביותר. כאשר נודע לו כי ספר התורה של המדפיסים הידועים מסלאוויטא נמצא ברשות הצאצאים שלהם בארץ הקודש, ביקש לקנות מהם את הספר, אלא שהיורשים ביקשו עבורו סכום עתק ר' משה הלך ללוות מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות - סכום אגדי בימים ההם - בכדי לקנות את הספר ושלחו אל הרבי במתנה. את הפרוכת של הספר תרם לעילוי נשמת אביו.

את החוב הכבד שלקח על עצמו, שילם בתשלומים מידי חודש בחודשו עד שהצליח לפרוע את החוב כולו. אלא שכעבור תקופה פגש במנהל הגמ"ח שתמה מדוע לא השיב לו את ההלוואה. הרב אשכנזי הזכיר לו כי החזיר מידי חודש סכום גדול, וכל החוב כבר נפרע, אולם מנהל הגמ"ח התעקש שהוא לא קיבל אף לא לירה אחת. ר' משה אמר לו כי מכיוון שהוא אינו רוצה שעל ספר תורה של הרבי יהיה פקפוק כלשהו, הוא ישלם לו את כל החוב בלי ויכוחים. ואכן, תוך זמן קצר קיבל מנהל הגמ"ח חמש מאות לירות ללא אומר ודברים...

השידורים של התוועדויות הרבי בתל אביב, התקיימו בביתו. לא רק שאירח את החסידים באישון ליל לשידור, אלא בסיום השידור הייתה רעייתו הרבנית דואגת להגיש לכל הנוכחים מזונות ושתיה.

וכמים הפנים לפנים. ביטוי נדיר נשמע מהרבי אודותו כאשר פלוני פנה אל הרבי בתלונות נגדו, או אז אמר הרבי: "מעולם לא שמעתי אודותו מילה רעה". הרבי שב וכפל את הדברים.

בהזדמנות אחרת אמר הרבי על בנו ר' נתן אשכנזי כי יש לו לב טוב כמו לאביו...

הרב מרדכי אשכנזי רבו של כפר חב"ד נזכר במופת גלוי שהיה לאביו עם הרבי:

"באחת השנים, כאשר אבא היה בתפילת מנחה אחרונה לפני שנסע לעסקיו באירופה, הוא עמד בזאל הקטן קרוב מאוד לרבי. כאשר הש"ץ הגיע לברכת 'שים שלום', הגביה הרבי את עיניו הק' והביט על אבא מבט ממושך עד שהחזן סיים את הברכה 'המברך את עמו בשלום'. רק אז החזיר הרבי את מבטו לסידור.

"אבא נחרד עד עמקי נשמתו. הוא לא הבין מה פשר המבט החודר הזה באמצע חזרת הש"ץ. הוא אף טרח להודיע על כך למשפחה בארץ הקודש.

"מניו יורק טס לאירופה ותוך כדי נסיעה לצורך עסקיו, נסע ברכבת מציריך שבשוייץ לוינה שבאוסטריה. הוא שכר חדר ברכבת-לילה, ועם תחילת הנסיעה הלך לישון. לפנות בוקר נשמעו דפיקות של משמר הגבולות שביקשו את דרכונו. הוא בא להוציאו מכיסו, ולתדהמתו הדרכון לא נמצא. הוא חיפש בתיק, בכיסי המכנסיים ובכל מקום אפשרי, עד שנאלץ לומר כי הדרכון אבד, נעלם כאילו בלעתו האדמה.

"חששו היה גדול, לא בגלל הדרכון וכל מה שקשור בכך, אלא מכיוון שהיו עליו חבילות יהלומים אותן הוציא כחוק מהארץ, אך באירופה היו נחשבים כלא חוקיים. אם יתפסו היהלומים, הוא היה עתיד להפסיד הון רב, ולהיענש קשות. עודו מהרהר, הרכבת נעצרה. שוטרי משמר הגבולות החליטו לעצור את הרכבת 'לכבוד' אבא עד לבירור. לאחר דין ודברים ארוך, המשיכה הרכבת בדרכה מבלי שנערך חיפוש בכליו, תוך הבטחה שבוינה ייגש מיד לקונסוליה הישראלית לשם קבלת תעודת מעבר זמנית. אבא חש כי בזה טמונה המשמעות במבט המיוחד של הרבי.

"אוסיף עוד סיפור מיוחד שהיה לו אצל הרבי. באחת היחידויות שהיו לו לאחר י' שבט, אבא יצא מה'יחידות' ולא זכר מילה ממה שהרבי אמר. בצר לו כתב זאת לרבי, והרבי השיבו במענה קצר: "בשעת היחידות, שכינה וכו'". [היינו שדברי הרבי ביחידות הם בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", וממילא לא שייך לחזור שוב על הדברים שנאמרו ביחידות].

למרות שהיה נוסע רבות לרבי, כל נסיעה הייתה מלווה בהכנות חסידיות ממושכות. מספרת בתו מרת מלכה ווילשאנסקי: "היה זה באמצע חודש אלול תשנ"ה, כאשר התאפשר לאחד מבני המשפחה להעביר לאבא כרטיס חינם, אבל היה עליו לנסוע באופן מיידי. 'לנסוע בלי הכנה?' התפלא אבא והחליט להישאר בבית. כזה היה אבא, הוא לא היה מסוגל לנסוע לרבי מלך המשיח ללא הכנה מוקדמת".

על אותו משקל מספר משפיע קהילת חב"ד בתל אביב הרב שלום בער בוטמן:

"פעם נכנס ל'יחידות' והגיש את הפתק לרבי. הרבי קרא את שאלותיו, השיב לו ואז שאל לפתע 'מה עוד?' דהיינו, מה עוד אתה רוצה לבקש? ר' משה ענה בפשטות: 'אני לא מוכן'. כלומר, כל שאלה שלו לרבי הייתה לאחר מחשבה והכנה ממושכת".

בלי 'יחי'

יאבדו את הדרך

הפצת בשורת הגאולה היה מבצע שבער בעצמותיו של ר' משה. הוא נטל חלק באירועים רבים לקבלת פני משיח ולעידוד הפעילות להפצת בשורת הגאולה. למרות חולשתו וקשייו, הרבה להגיע לאירועים אלו בכדי לחזק את הציבור.

"בלי 'יחי' יאבדו את הדרך" היה זה משפט ששגור בפיו בשנים האחרונות. כאשר בהתוועדות חסידית דיבר אחד המשפיעים כי הדבר החשוב ביותר בימינו אלה הוא לימוד חסידות, ואילו עניין המשיח הוא עניין חשוב אך לא חייבים להתמקד בו, אמר לו ר' משה: "הכרתי הרבה חסידים של הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ שלמדו חסידות, הם למדו 'ליקוטי תורה' ו'תורה אור', תניא ומאמרים, אבל הם לא היו מקושרים לרבי, אז הם נותרו חסידים אבל בניהם ונכדיהם? היה חסר להם 'רבי' ולכן הם לא המשיכו בדרך אבות. הוא הדין עם משיח".

את בתו מרת אסתר השיא ר' משה לרב נחמן יוסף טברסקי, מחשובי חסידי חב"ד בקראון הייטס, בנו של האדמו"ר רבי ישראל מרדכי זצ"ל מרחמסטריווקה.

כאשר סיפרו לאדמו"ר רבי ישראל מרדכי זצ"ל בשנת תשנ"ג כי יצא כרוז נגד אמונת חב"ד, ונאמר בו כי "אנשים בני בליעל אומרים שהאדמו"ר מליובאוויטש הוא מלך המשיח", הגיב על כך בחריפות והוסיף: "מחותני, הגאון החסיד הרב משה אשכנזי כמובן שאינו 'בן בליעל' וכפי שידוע לי הוא מאמין ואומר שהרבי הוא מלך המשיח".

ירא שמים מרבים

ר' משה היה ירא שמים מרבים, איש אמיתי, ועל כך סיפורים רבים.

קפידות מיוחדות היו לו לגבי נטילת ידיים לאחר השינה ולגבי תפילה וברכה עם שני כיסויים על הראש. "מעולם לא הוציא מפיו שם ה' ללא שני כיסויים. פעם למדתי חומש עם כיפה בלבד על ראשי, ואבי גער בי", מספר בנו ר' חיים, ומוסיף: "בשנים האחרונות אושפז אבא בבית הרפואה, הוא היה מקפיד ליטול ידיים כל אימת שנמנם אפילו לרגע קט. כך הקפיד גם בבית הרפואה לברך ולהתפלל עם שני כיסויים על הראש. אחת הסיבות שהיינו עמו 42 שעות ביממה, היה בשביל לסייע בעדו למלאות את הקפידות שהיו טבועות בדם נפשו".

כן הקפיד מאוד ללבוש כובע וחליפה בברכות השחר, ברכת המזון, קריאת שמע של המיטה ועוד. קפידה זו הייתה עד הסוף; הוא לא הקל על עצמו גם כשהדבר היה כרוך בקשיים ובמאמצים רבים.

הכנה לדבר מצוה הייתה אצלו חוק בל יעבור, על כך מספרת בתו מרת מלכה וילשנסקי: "לכל דבר מצווה היה מתכונן באופן מיוחד, ועושה זאת במתינות ולפי כל דקדוקי והידורי ההלכה. אם זה בהכנה מיוחדת להדלקת נר חנוכה, בדיקת נקיות הידיים והציפורניים לפני נטילת ידיים, או בשעות הארוכות שהקדיש לבדיקת חמץ ועוד כהנה רבות".

הכנותיו היו לשם דבר גם מחוץ לחב"ד, אם זה בתל אביב ואם זה באירופה במקומות בהם ביקר תדיר לרגל מסחרו. כל זאת למרות רצונו להצניע את מעשיו. לדוגמה, בבית כנסת נחלת בנימין, עד שהתמנה לרב, היה מקומו הקבוע במערב בית הכנסת, אך כשהתמנה לרב על פי הוראה של הרבי, החל לשבת במזרח אך לא במקום הרב, וזאת מצניעות וענווה.

כך גם היה כאשר התארח תדיר במילאנו שבאיטליה. מספר המשפיע הרב יוסף יצחק גנזבורג שהתגורר בצעירותו במילאנו: "למרות גילי הצעיר, חקוק במוחי כי מדי פעם הגיע מארץ ישראל הרב משה אשכנזי, רב חשוב וידוע, והוא היה מתיישב בקביעות בקצה בית הכנסת מבלי להתבלט, ומתפלל במתינות מפליאה".

כאשר שהה במילאנו התארח בבית מלון ברמה נמוכה ביותר, היות שרק בו היה כיור מחוץ לחדר האמבטיה. בשבתות אמר שאינו יכול לשהות בבית מלון, והיה מתארח בקביעות אצל השליח הרב גרשון מענדל ורעייתו הרבנית בתיה גרליק. זו מספרת כי דמותו של הרב אשכנזי זכורה היטב במילאנו למרות שכבר זמן רב חלף מאז סיים הרב אשכנזי לעסוק במסחר: "כאשר הנכדה שלי השתדכה עם ר' סנדי (אלכסנדר סנדר) ווילשאנסקי, נכדו של הרב משה אשכנזי, הדבר עורר התפעלות בקרב חברי הקהילה החב"דית במילאנו, שכן כולם זכרו אותו כסוחר ישר שאומר מחיר והוא מתכוון לכך. עמו לא היו מתווכחים כמו כל סוחר, כי כולם ידעו שכוונתו רצינית.

"הכנותיו לתפילה הפכו כאן באיטליה לאגדה של ממש. כולם זוכרים כיצד במשך שעה ארוכה היה בודק את הציציות של הטלית". בני המשפחה מספרים כי הייתה לו קפידה מיוחדת על הטלית והתפילין בעת הטיסה, ובכל מהלך הטיסה היו הטלית והתפילין על ברכיו. הוא לא הסכים בשום אופן להניחם בתיק או בתא הצמוד לתקרת המטוס. בכך כיבד באופן מיוחד את הטלית והתפילין.

האמת הייתה נר לרגליו וכך חינך גם את בניו ובנותיו. הוא פשוט לא היה מסוגל לומר דבר שאינו אמת במאת האחוזים. זה התבטא אצלו בכל פרט.

לאחרונה, בשיחה עם אחד מנכדיו על האמונה ברבי מלך המשיח, הסביר מדוע אמונתו העמוקה מתבטאת בעיקר בעניינים פנימיים: "חינכו אותי בישיבה לאמת, ומאחר וברור לי שהדבר אמת אני מהווה חלק ממנו ותומך בו. אך אינני מרגיש שהגעתי למידת הרגש המתאימה שאטול חלק בראש בפרסומים השונים".

עוד על האמת המיוחדת שלו, מספר בנו ר' חיים: "פעם נעלמה לו חבילת יהלומים בתוך בניין הבורסה. הוא לא היה מעוניין לגשת לחברת הביטוח להתלונן, כי ידע שיעמוד בחקירה צולבת. אולם אחרי שחברים נדנדו לו שוב ושוב, הגיש בקשה לביטוח, ותיכף ומיד אישרו לו החזר. 'אבל למה אתם לא חוקרים אותי? הרי מדובר בסכום גדול?' שאל אותם. הם הציגו לו את תיקו האישי שם היה נכתב כי הוא אמין ביותר ולא שייך שישקר. ביטוח על יהלומים זה דבר די מסובך, כיון שמדובר על סכומי עתק שיכולים להיעלם בכל רגע, לכן קודם שהחברה מעניקה פוליסת ביטוח, היא חוקרת היטב אודות המבוטח ואת הממצאים כותבים בתיק אישי מיוחד. בתיק של אבא היה כתוב שהוא אמיתי... זה היה היחס של חבריו בבורסה".

התוועדות לדידו הייתה קודש, ומשום כך הקפיד שלא לעזוב התוועדות טרם סיומה. בדרך כלל לא היה מדבר בהתוועדות אלא אם כן נשאל משהו. הוא היה יושב בביטול מוחלט כלפי זקני החסידים. כך היה לו ביטול מול חמיו וחמותו. כל מה שאמרו היה בשבילו המילה האחרונה מבלי להתווכח איתם כלל.

הוי זהיר טפי

ר' משה היה 'זהיר טפי' במידת הצדקה. "אבא היה מחלק הרבה מאוד צדקה בסתר, ודאג שגם אנחנו ילדיו נדע שצריכים לתת צדקה והרבה" - מספר בנו ר' חיים - "ואילו לעצמו הסתפק במינימום. הוא שנא שמבזבזים על דברים של מה בכך".

נתחיל מסיפור שאירע בט' שבט תש"י, כאשר גיסתו מרת רבקה חיטריק ועוד הפליגו מתל אביב לניו יורק. מספרת מרת רבקה:

"מהנסיעה הזאת זכורה לי אפיזודה מיוחדת. במהלך הנסיעה באוטובוס מתל אביב לעבר הנמל, עף הכובע של הת' יואל כהן (לימים 'החוזר') מבעד לחלון. גיסי ר' משה שחבש לראשו כובע חדש, לא היסס אף לרגע ונתן לו את כובעו באומרו 'לרבי נוסעים עם כובע".

על הצדקה בסתר מוסיף ומספר בנו ר' חיים: "חבילות חבילות של צ'קים שקיבל תמורת הלוואות, שכבו בבית כאבן שאין לה הופכין, ואבא לא הלך לפדותם. היו אלו הלוואות שלקחו חשובי אנ"ש ואבא ידע שיהיה להם קשה אם יפדה את הצ'ק.

"משך שנים רבות, נהג אבא מידי י"א ניסן להעביר עשרת אלפים דולר לידיד נעוריו הרב משה ובר ע"ה, והוא היה מחלק את הסכום לעשרה תלמידי חכמים נצרכים בכדי שיהיה להם לצרכי חג הפסח. אבא היה מבקש מהרב ובר שהוא יכתוב לרבי דו"ח למי חילק. כמה פעמים שיגר הרבי לאבא מכתבים בהם הודה ובירך אותו על המעשה המיוחד.

"במשך שנים ארוכות אבא היה נחשב סוחר רשמי בבורסת היהלומים, אך בשנים האחרונות הפסיק לעבוד, אך המשיך לשלם דמי חברות בבורסה בכדי שפעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה, יוכל להיכנס לבורסה ולאסוף כסף אצל ידידיו משכבר הימים עבור משפחות נצרכות.

"גיוס הכספים לקראת ראש השנה החל כבר בתחילת חודש אלול, ולאחר פורים החל אבא לגייס כספים לקראת פסח. הוא כיתת רגליו ממשרד למשרד, כאשר ההיכרות רבת השנים פתחה בפניו דלתות רבות. את כל הסכומים הגדולים שקיבץ, חילק לגופים חב"דיים ואחרים המסייעים לנזקקים לקראת החגים.

"בשנים האחרונות, כאשר קשתה עליו ההליכה, הצטרפו אליו הנכדים למסע החשוב הזה. בחודש אלול האחרון, כאשר הנכדים שהו ב-‏077 ולא נמצא מי שיסייע בעדו, החליט כי למרות מצבו הרפואי המורכב, עליו להמשיך את מנהגו המבורך. אבא הלך לבורסה מידי יום ביומו, כאשר לעיתים חש לא טוב, ונאלץ לקחת תרופות מתאימות בכדי שיוכל להמשיך בדרכו".

מיטתו שלימה

זכה הרב אשכנזי וכל בניו בנותיו, נכדיו וניניו הולכים בדרכי התורה והחסידות, ורבים מהם משמשים כשלוחי הרבי מלך המשיח ברחבי תבל. הרב אשכנזי אכן השקיע רבות בחינוך ילדיו ונכדיו.

בשנים שבניו למדו בישיבה בכפר חב"ד, נהג לפקוד את הישיבה מידי יום שלישי. חום הקיץ וקור החורף לא הרתיעו אותו מלהגיע לישיבה בכדי לעקוב אחר לימודי בניו ולשוחח עם המשגיח והר"מים. כך התעניין גם במצב לימודיהם של הנכדים. בכל פעם שהיה מגיע לאסיפת הנהלה בישיבת 'תומכי תמימים' בלוד, הנכדים כבר עמדו במצב הכן לקבל את פני הסבא, שיבוא להתעדכן גם במצב הלימודים וההנהגה שלהם.

יש לציין כי לצידו עמדה רעייתו הרבנית דבורה שהבינה היטב בלימוד, שכן כבר בנערותה על פי הוראת הרבי הריי"צ למדה מאמרי חסידות עמוקים עם גדולי החסידים. אף היא עודדה והתעדכנה כל העת בהתקדמות הנכדים בלימוד.

בחודש סיון תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית דבורה בפתאומיות. כשדבר פטירתה הגיע לאוזני בנו הרב נתן אשכנזי, נפטר אף מכאב ועגמת נפש.

הצער והכאב הנורא נגעו לליבו מאוד. הוא לא מצא לעצמו מנוחה, אולם לא התבטא בשום מילה של טרוניה כלפי שמיא.

בשבועות האחרונים לחייו ביקש להתארח אצל בתו מרת מלכה ווילשאנסקי בצפת. כשבוע וחצי לפני פטירתו לקה בדלקת ריאות, וכתוצאה מסיבוכים נגרם התקף לב קשה. ביום שבת כ"ג בטבת נפטר ונטמן למחרת, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן.

הותיר אחריו בנים ובנות: הרב מרדכי אשכנזי - רבו של כפר חב"ד, הרב חיים אשכנזי - משפיע בישיבת אור יהודה, שליחת הרבי בצפת מרת מלכה ווילשאנסקי, ומרת אסתר טברסקי מחנכת למופת מקראון הייטס.

תקיף על משמרתו

מספר הרב יוסף שמואל גרליצקי, שליח הרבי מה"מ בתל-אביב:

לפני כשבע-עשרה שנה, ביקשו עסקני חב"ד בתל אביב לבנות מקווה על פי שיטת חב"ד, אולם היו רבנים לא חב"דיים שהתנגדו. במיוחד היה רב אחד שלחם בתקיפות בטענה ש'חדש אסור מן התורה'.

העסקנים שהכירו את הרב משה אשכנזי כרב שיכול לדבר על ליבם של הרבנים, הציעו לו להיפגש עם הרב שלחם בתקיפות בכדי לשכנעו שיסכים לבניית המקווה.

ר' משה נענה בחפץ לב, וכאשר נכנסתי עמו אל הרב, מיד שטח בפנינו הרב את טענתו: "חדש אסור מן התורה". ר' משה לא נרתע, הביט על בלוריתו הגדולה שעל מצח הרב, והחל לצעוק לעברו: "יש לך בלורית כזו גדולה, היכן אתה מניח את התפילין של ראש? אתה קרקפתא דלא מנח תפילין". כך חזר על דבריו מספר פעמים ועזב את המקום בטריקת דלת.

הרב נבהל עד עמקי נשמתו מהנזיפה החריפה, ובו במקום הפסיק את מלחמתו, בהסכימו לבניית המקווה שנבנה ברחוב בר כוכבא, והיווה פתח לבניית מקוואות חב"ד נוספים שנבנו בתל אביב בשנים האחרונות.

דרושה העברה

צריך להעביר את הערך הזה לאות א' (אשכנזי) ולא במ' כבהוה.