חיים חייקל מאמדור

רבי חיים חייקא נולד למשפחה, שבה כמה דורות היו כולם צדיקי עליון קדושים ונסתרים. לפי גירסא אחת, היה תלמיד הגר"א, והרביץ תורה לתלמידים. הוא היה עוסק בתעניות וסיגופים כמה פעמים משבת לשבת והיה ניעור אלף לילות לעסוק בתורה.

לפי המקובל בקרב החסידים, הוא התקרב לחסידות על ידי הרב אהרן הגדול מקרלין. בקרב מסעו של רבי אהרן ברחבי ליטא הוא היה מבקר בערים ועיירות והיכן שהיה רואה נשמות גבוהות היה מקרב אוצתם לחסידות. באחד הימים הוא הגיע לעיר אמדורא, וראה אד שיושב ועוסק בתורה. שאל אותו רבי אהרן במה הוא עוסק. השיב לו רבי חיים: בתורה לשמה. שאלו רבי אהרן: והיכן הדברים הרבה? הלא מובא בפקרי אבות, כי כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומבלי להמתין למענה הוא פנה מיד ויצא מבית הכנסת, עלה על העגלה וציווה לבעל העגלה להמשיך וליסוע. אך אבי חיים בתלהב כל כך מהדיבור, עדש רץ אחרי העגלה והתחנן לפני רבי אהרן שיעצור אותה, אך הוא ציווה להצליף על הסוסים ולשעוט בדהרה. עד שראה רבי אהרן כי לא נשאר כוח ברבי חיים לרוץ הלאה, וציווה לעצור את העגלה.

רבי חיים פנה בשאלה אל רבי אהרן שיגלה לו היכן מקבלים את ה"דברים הרבה", ורבי אהרן אמר לו שיסע למזריטש. משבא למזריטש, עמד המגיד ממזריטש על גדולתו ואמר לרבי אהרן: הבאת מנורה מוכנה, שאיננה חסרה אלא הדלקה.

אף רבי אהרן התבטא על עצמו על התועלת המרובה שקיבל ממזריטש, שעל אף שעסק בתעניות וסיגופים ועסק אלףך ימים בתורה, עדיין לא הרגיש בנשו תיקון השלם עד שבא למזריטש.

יום ההילולא שלו הוא בכ"ג אדר.

מאמרותיו

באחד ממכתבי הגניזה החרסונית, הוא כותב לחתנו רבי נתן, אב"ד מאקווא:

"פירש מורי הרב המגיד, על פסוק תמים תהיה, אם בחפצך להיות תמים ובל יחסר לך מאום, עם ה' אלקיך, תשמח בחלק אלוקי שלך ואל תקנא זולתך..."