שניאור זלמן אוסביצוב: הבדלים בין גרסאות בדף
למטערנטשיק (שיחה | תרומות) (הגהה) |
|||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
== תולדות חיים == | == תולדות חיים == | ||
נולד בשנת [[תרנ"ה]], בעיירה החסידית [[נעוועל]]. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם{{הערה|בשל מחלה קשה נפטר בדמי ימיו והוא בן 43 בלבד.}}, אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד [[תורה]] אצל [[מלמד]]ים חסידיים. | נולד בשנת [[תרנ"ה]], בעיירה החסידית [[נעוועל]]. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם{{הערה|בשל מחלה קשה נפטר בדמי ימיו והוא בן 43 בלבד.}}, אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד [[תורה]] אצל [[מלמד תינוקות|מלמד]]ים חסידיים. | ||
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח ה[[קומוניסטים|קומוניסטית]] וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה ב[[דת]] ו[[הקב"ה|בבורא העולם]], שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של ה[[קומוניסטים]] והמשיך ללמוד [[תורה]] ו[[חסידות]] בתנאי מחתרת עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח ל[[פטרבורג]] שם התאשפז ב[[בית הרפואה]] בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה{{הערה|מקצוע מבוקש באותם ימים}} והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע ל[[נעוול]] כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי [[ליובאוויטש]] בעיירה. | בשנים אלו החלה לנשוב הרוח ה[[קומוניסטים|קומוניסטית]] וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה ב[[דת]] ו[[הקב"ה|בבורא העולם]], שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של ה[[קומוניסטים]] והמשיך ללמוד [[תורה]] ו[[חסידות]] בתנאי מחתרת עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח ל[[פטרבורג]] שם התאשפז ב[[בית הרפואה]] בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה{{הערה|מקצוע מבוקש באותם ימים}} והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע ל[[נעוול]] כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי [[ליובאוויטש]] בעיירה. | ||
גרסה מ־06:22, 17 ביוני 2024
הרב שניאור זלמן הכהן אוסביצוב (תרנ"ה - כ"ח תמוז תשכ"ט) היה חסיד בעיירה נעוול ולנינגרד בתקופת אדמו"ר הרש"ב אדמו"ר הריי"צ והרבי. היה בעל מסירות נפש, זכה לברך את אדמו"ר הריי"צ ברכת כוהנים.
תולדות חיים
נולד בשנת תרנ"ה, בעיירה החסידית נעוועל. אביו הרב מנחם מענדל שימש כמלמד וכסופר סת"ם[1], אחרי פטירת אביו, החל לגדול על ברכי סבו הרב יעקב אוסביצוב שדאג לחנכו וללמדו את דרכי החסידות. מספר שנים מאוחר יותר נפטר גם סבו הרב יעקב אוסביצוב. שניאור זלמן המשיך ללמוד תורה אצל מלמדים חסידיים.
בשנים אלו החלה לנשוב הרוח הקומוניסטית וסחפה אחריה צעירים רבים לכפירה בדת ובבורא העולם, שניאור זלמן שכבר הספיק לספוג אווירה חסידית שורשית לא שעה לרוחות הכפירה של הקומוניסטים והמשיך ללמוד תורה וחסידות בתנאי מחתרת עד שהגיע לגיל גיוס. אז ברח לפטרבורג שם התאשפז בבית הרפואה בתואנה של מחלת רגליים מסוימת, כך הצליח להשיג תעודת פטור מהצבא. למרות שבאותן השנים היה אסור ליהודים להתגורר בערים הגדולות, הצליח להשיג תעודת מקצוע כשען מומחה[2] והותר לו לגור בפטרבורג הבירה. גם באותם זמנים קשים לא שכח את כור מחצבתו ולעתים תכופות הגיע לנעוול כדי להתבשם מניחוחותיה של עדת חסידי ליובאוויטש בעיירה.
נשא לאישה את מרת חיה בת הרה"ח מנחם מענדל נוביקוב.
במחיצת הרבי הריי"צ
היה קשור לרבי הריי"צ בכל נימי נפשו.
הרבי הריי"צ היה מכנה אותו בחיבה "זלמן דער כהן"[3].
לפני שעלה אדמו"ר הריי"צ אל הרכבת לפני שנסע מלנינגרד בתרפ"ח, פנה אל ר' זלמן ואמר: זלמן דער כהן ברך אותי. ר' זלמן ניגש אל הרבי ובירך אותו בברכת כהנים. בתום הברכה, כאשר הרבי הריי"צ החל לעלות אל הרכבת פנה ר' זלמן אל הרבי ואמר 'רבי ברך גם אותי'. הרבי הסתובב לעברו ובמבט רציני השיב בברכה: "שהילדים שלך ישארו יהודים".
משפחתו
- בנו, ר' יעקב אוסביצוב.
- ביתו מרת צביה שכרטוב - בשנותיה האחרונות התגוררה בבני ברק נפטרה בח' כסלו תשע"ו.
- בנו ר' עמנואל אוסביצוב.
- ביתו מרת סופה.
לקריאה נוספת
- שבועון בית משיח - גל' 386.
הערות שוליים
- ↑ בשל מחלה קשה נפטר בדמי ימיו והוא בן 43 בלבד.
- ↑ מקצוע מבוקש באותם ימים
- ↑ בנו ר' יעקב שיחי' מספר: אני זוכר היטב את אבא נוזף בי על תפילתי והיה אומר לי כשהתרגשות מצועפת בעיניו אני זוכר את הרבי מתפלל בדביקות ובחיות כה רבה' והיה מתאר זאת בצבעים עזים והיה מסיים וכך חסיד צריך להתפלל' כך היתה אהבה ביניהם וכך גם הגעגועים. לאחר עזיבתו של אדמו"ר הריי"צ את רוסיה היה מזכיר לאבא את הרבי הריי"צ בכל עניין, כך כשבנינו סוכה אבא היה אומר הסוכה אצל הרבי היתה באופן כזה' או בהתוועדות הרבי היה נוהג כך[דרוש מקור].