רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)

עץ משפחת אדמו"רי חב"ד

הרבנית סטערנא       שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן                                                                                                                         הרבנית שיינא   דובער - אדמו"ר האמצעי   חיים אברהם   משה   פריידא   דבורה לאה   רחל                                                                                                   ?   שפרה   אליהו   שלום שכנא אלטשולר     אברהם שיינס                                                                                                                                                                                                                                                                                     מנחם נחום   ברוך   שרה   ביילא     דבורה לאה   ברכה   מנוחה רחל   חיה שרה   אסתר מרים                                                                                                                                           הרבנית חיה מושקא           מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק                                                                                                                                                           ברוך שלום   יהודה לייב   חיים שניאור זלמן   ישראל נח   יוסף יצחק   יעקב     ראדע פריידא   דבורה לאה                                                                                                                             הרבנית שטערנא       שמואל - אדמו"ר המהר"ש       הרבנית רבקה                 לוי יצחק                                                                                                                                     שניאור זלמן אהרן     אברהם סנדר   מנחם מענדל   דבורה לאה   חיה מושקא   ברוך שניאור זלמן                                                                                       שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב       הרבנית שטערנא שרה                                                   רבי לוי יצחק   הרבנית חנה                     יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ       הרבנית נחמה דינה                                                                                                                       דובער   ישראל אריה לייב             חנה         שיינא                                                                                                             מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א     חיה מושקא

אדמו"ר הצמח צדק

אדמו"ר הצמח צדק - רבי מנחם מענדל שניאורסון - הינו הנשיא השלישי בשושלת חב"ד. נולד ביום ראשון, כ"ט אלול תקמ"ט בעיר ליאזני, לאביו הרב שלום שכנא ולאמו הרבנית דבורה לאה - בתו של אדמו"ר הזקן, בעיר ליאזני ונקרא מנחם מענדל על שם הרה"ק הרב מנחם מענדל מויטבסק.

בחורף תקס"ג התחתן בליאדי עם הרבנית חיה מושקא.

באור לי"ג ניסן תרכ"ו, בשעה 12 וחצי אחר חצות הלילה עלתה נשמתו הטהורה השמיימה. מנוחתו כבוד בליובאוויטש.

ילדותו

בצום גדליה תקנ"ג (בהיותו בן 3) נפטרה אמו ואדמו"ר הזקן גידלו. ישן בחדר אדמו"ר הזקן בסמוך לארון הקודש בד' אמות של תורה.

אדמו"ר הזקן היה מכסהו בטליתו לתקיעת שופר עד גיל 9 ולברכת כוהנים עד החתונה.

כבר בשנת תקס"א (בהיותו בן 11) התחיל לכתוב חידושים בנגלה ובחסידות, מה ששמע מסביו ובנוסף ביאורים משלו. ישנו מאמר ד"ה 'עדות' (שנדפס בספר דרך אמונה שנכתב בשנת תקס"ב, לאחר הרבה שנים הוסיף הצמח צדק את סיומו, וכך הוא הודפס.

בהיותו בגיל 8 הציע אדמו"ר הזקן לבנו אדמו"ר האמצעי לקחתו כחתן לבתו הרבנית חיה מושקא, אך אדמו"ר האמצעי היסס והראה לאביו מבעד לחלון כיצד הוא משחק עם כל הילדים במעשי ילדות. אדמו"ר הזקן ניגש אל החלון ורמז באצבע לנכדו להיכנס לחדר, כאשר מנחם מענדל נכנס הגיש לו גמרא, הורה לו לשנן בעל-פה דף עם רש"י ותוספות, תוך מחצית השעה, לשוב אל החדר ולחזור על כל מה שלמד. אדמו"ר האמצעי שהמתין בחדר הבחין לאחר כרבע שעה שהילד שוב משחק בחוץ עם חבריו, פנה אל אביו ואמר 'אפילו בקולך אין הוא שומע!'. אדמו"ר הזקן קרא לילד ונזף בו אך מנחם מענדל טען שהוא כבר למד והחל לחזור בעל-פה את הדף.

עד גיל 13 עיקר לימודו היה בנגלה ולאחר גיל בר מצווה קבע אדמו"ר הזקן זמנים מיוחדים ללמוד עמו קבלה ודא"ח.

חתונתו

בחורף התחתן בליאדי עם הרבנית חיה מושקא, ביתו של אדמו"ר האמצעי.

כשלוש שנים לאחר נישואיהם, בשנת תקס"ז ביקש אדמו"ר הזקן מהרבנית חיה מושקא להביא לו מהכתבים של בעלה, ביניהם היה המאמר "שורש מצוות התפילה" ובראותו את הכתבים קרא לרבי יהודה לייב (אחיו) ולרבי פינחס רייזעס וביקשם לענות "אמן" על ברכת "שהחיינו".

הדבר נודע לחסידים ואלו החלו לכבד את הצ"צ. משנודע לצ"צ לפשר הדבר, התרגש מאד ומתוך התרגשות אמר לרבנית שיגרשה על שהעבירה לאדמו"ר הזקן את כתביו ללא רשותו. למרות טענת הרבנית כי הינה מחויבת בכיבוד הסבא – אדמו"ר הזקן, כיון ומצוות כיבוד הסבא היא יותר ממצוות כיבוד אב. הצ"צ השיב כי עליו לעיין בדין וכיון שיש בליבו עליה, לא יוכל לדור עמה עד שיגמור את העיון. במשך מספר ימים הרבנית בכתה ללא הרף, לאחר חודשיים שהצ"צ לא חזר בו, סיפרה על כך לאביה. אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר האמצעי שוחח על העניין עם חתנו, וכאשר נוכח לראות שדעתו תקיפה נכנס אל אדמו"ר הזקן ושטח בפניו את העניין.

בשבת פרשת מקץ לאחר שאדמו"ר הזקן אמר בחדרו מאמר חסידות, המתין שכל הנוכחים יצאו מהחדר, פנה אל הצ"צ ואמר לו כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה, אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת, ברצונו לעיין יחד עמו ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ההלכה. לאחר העיון המשותף חזר בו הצ"צ והצטער על שעלה בדעתו לגרש את זוגתו. אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע נגלה, ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו. לאחר מכן ברך אדמו"ר הזקן את הזוג כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים... ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" (ישעיה י"ז), וביקשו להוציא מליבו כל קפידה על הרבנית ולשמח אותה, ונאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש".

קודם הנשיאות

הצמח צדק כיהן כראש הישיבה בישיבתו של אדמו"ר האמצעי והיה סמוך על שולחן חותנו. היות וסבר שיש להתפרנס ממלאכה ולא מהתורה את כל הכסף שקיבל כנדוניה בסך כ - 300 רובל החליט להשקיע בפתיחת בית מלאכה לייצור חותמות שעווה (בהם השתמשו לחתום אגרות דואר) שישמש כמקור לפרנסתו.

כשותף לקח את החסיד רבי נחמיה מדוברובנא, שהיה מוסר שיעור בישיבה. במהלך כל עבודתם היו השניים משוחחים בדברי תורה, לאחר כחודש שקעו השניים באחד הלילות בסוגיה עמוקה במיוחד עד שהדוד בו נמצא חומר הגלם החל לבעור ובקושי הצליחו השניים להציל את עצמם וכל המפעל עלה באש.

הצמח צדק החליט לעסוק במלאכת הנגרות אך בחצר הרבי לא רצו להרשות שה"צמח צדק" יעסוק בכל מלאכה ומינוהו למלמד.

בשנת תקס"ו מסר אדמו"ר הזקן לידיו ולידי דודו זקנו מהרי"ל מיאנאוויץ את השאלות, בהלכה למעשה המתקבלות, על מנות לענות עליהם, אחרי הראותם התשובה לרבנו הזקן לביקורת.

בשנת תק"ע מסר אדמו"ר הזקן לידו ולידי דודו, הרב משה את ההתעסקות בעניני הכלל.

במלחמת צרפת רוסיה ברח יחד עם רבינו הזקן, ונוכח בשעת פטירת רבינו הזקן, (בדרושיו בדרך מצוותיך, נמצאים עניינים אותם שמע מאדמו"ר הזקן בימים אלו). לאחר הסלקות אדמו"ר הזקן משנת תקע"ד עד שנת תקפ"ז התבודד ולמד בהתמדה גדולה.

קבלת הנשיאות

ביום ט' כסלו תקפ"ח הסתלק אדמו"ר האמצעי לשמי מרומים. זמן קצר לאחר הסתלקותו התקיימה אסיפה של זקני החסידים בה הוחלט למנות לאדמו”ר את רבי מנחם מענדל, חתנו של האדמו”ר האמצעי ונכדו של אדמו"ר הזקן. כידוע, אמו הרבנית דבורה לאה מסרה נפשה עבור רבינו הזקן, והפקידה את בנה הקטן בידיו של הסבא הגדול, וכך נחשב כילד מאומץ של רבינו הזקן.

כמה רמזים נתנו לחסידים אודות נשיאותו העתידית של ה”צמח צדק”, אולם בהזדמנות אחת אמר זאת אדמו”ר האמצעי בפירוש. היה זה בחודש תשרי תקפ"ח. אדמו”ר האמצעי הגיע להאדיטש והתפלל מספר פעמים על ציון אביו אדמו”ר הזקן. פעם אחת שהה בציון זמן רב, ואחר כך יצא משם כשפניו שוחקות ואמר: "פעלתי מאאמו”ר שיפטרוני מהרבנות". החסידים חשבו כי כוונתו לעלות לארץ הקודש, שהרי כאמור אביו רבינו הזקן ביקש גם הוא לוותר על הנהגת החסידים כדי לעלות לארץ ישראל. מיד שאלו החסידים: "כיצד רבינו יעזבנו כצאן ללא רועה?” השיב הרבי: "הלא עמכם חתני הרה”ג רבי מנחם מענדל שי’. הוא יהיה לכם לרועה נאמן". השיבו החסידים: "בוודאי לא תהיה כזאת", בקוותם כי לא יעלה לארץ הקודש. איש מהם לא חשב על פטירתו כבר בחודשים הקרובים. בדרך חזרה מהאדיטש עבר אדמו”ר האמצעי דרך ניעז’ין ושם נפל למשכב. כעבור זמן קצר הסתלקה נשמתו, וכך דבריו היוו צוואה למנות את אדמו”ר הצמח צדק כממלא מקום.

סיבות אלו ואחרות גרמו לכך שהחסידים ביקשוהו לקבל על עצמו את הנשיאות עם פטירתו של חמיו אדמו”ר האמצעי.

החלטת אסיפה זו פורסמה בכל ריכוזי חסידי חב”ד ברוסיה. משלחת שהורכבה מגדולי וזקני החסידים, ובהם רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק, רבי יצחק משה מיאס, רבי פרץ חן מצ’רניגוב, ועוד, התייצבה בפני ה"צמח צדק" ומסרה לו את החלטת האסיפה, אולם ה"צמח צדק" מיאן לקבל על עצמו את כתר הנשיאות. משלחות של חסידים באו והלכו, אך רבי מנחם מענדל סירב בתואנה כי כתר הנשיאות מגיע בדין לדודו הרב חיים אברהם, בנו של רבינו הזקן ואחיו של אדמו”ר האמצעי. כששמע רבי אברהם חיים את הדברים הללו, הוא עצמו הצטרף לאחת המשלחות, והפציר ברבי מנחם מענדל שיקבל את הנשיאות, אך הוא עדיין עמד בסרובו.

בחודש ניסן החליטו החסידים כי לקראת חג השבועות יבואו כל זקני החסידים לליובאוויטש ויטכסו עצה מה לעשות. כשבועיים לפני חג השבועות באו לליובאוויטש כמה מזקני החסידים: רבי יצחק אייזיק מהומיל, רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק, ועוד. הם קיימו אסיפה ושלחו משלחות אל ה”צמח צדק”, אך הוא המשיך למאן באמרו כי יש לבחור ברבי חיים אברהם בנו של רבנו הזקן, או ברבי מנחם נחום, בנו של רבנו האמצעי, או ברבי אהרן מקרמנצ’וג, חתנו של רבנו האמצעי. עדת החסידים היתה בצער גדול.

בג' סיון תקפ"ט יום שלישי, היום הראשון לשלושת ימי ההגבלה, באו שלושת גדולי החסידים: רבי פרץ חן, רבי הלל מפאריטש ורבי יצחק אייזיק מהומיל, אל חדרו של ה”צמח צדק” והתחננו בפניו שיקבל על עצמו את הנשיאות. בסופו של דבר ניאות, אך בתנאי שלא יטרידוהו בשאלת עצות בענינים גשמיים. רבי הלל פאריטשר נענה: "חסידים רוצים לשמוע חסידות".

כעבור זמן קצר נודע כי ה”צמח צדק” ייצא לבית הכנסת לומר חסידות. ואכן ה”צמח צדק” נכנס לבית המדרש שהיה מלא וגדוש בחסידים, כשהוא לבוש בבגדי לבן אותם ירש מסבו אדמו”ר הזקן, והחל לומר מאמר דא”ח “על שלושה דברים העולם עומד”.

בשעה שהתחיל לומר את המאמר, נזכר רבי יצחק אייזיק מהומיל כי בצעירותו שמע פעם את את אדמו"ר הזקן חוזר מאמר זה, ובאותה שעה שיחק נכדו ה”צמח צדק”, שהיה ילד פעוט, והפריע לחסידים לשמוע. רבי יצחק אייזיק חשש שהנכד יפריע, ואז במפתיע עצר אדמוה”ז את אמירת המאמר ואמר לו: “הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע. הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!”

כעת נזכר באותו מעמד, ובמוחו חלף הרהור: “אכן זהו כח עליון, וה”צמח צדק” מראה את כוחותיו הכמוסים אשר חננו השם יתברך”. עודנו מהרהר כך, פסק ה”צמח צדק” מלומר את המאמר ופנה אל רבי יצחק אייזיק: “תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבנו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה...” כך גילה את רוח קודשו ברבים, ומיד לאחר מכן המשיך באמירת המאמר.

לאחר שסיים ה”צמח צדק” את המאמר, נתנו כל הנוכחים את קולם בשיר, וכשהלך לביתו, ליווהו בריקודים ובשמחה רבה.

נשיאותו

ייסד ישיבה גדולה בליובאוויטש. ובעתים קבועים, תכופים ביותר בשנים הראשונות לנשיאותו, הי' מוסר שיעורים ומבאר בענין או סוגיא לפני האברכים המצוינים שלמדו בישיבה. בנו הרה"ג הרב ישראל נח הי' ראש המגידי שיעור וחתן הצ"צ הרה"ג הרב לוי יצחק היה מן הבוחנים.

נמצא כתב יד כ"ק אדמו"ר המהר"ש שהעתיק מכתב יד קודש אביו הצ"צ, אשר החליט ללמוד בכל יום שש שעות בלילה בעמידה נגלה. ותודה לא-ל שקיים ועבר על הש"ס בבלי, ירושלמי וארבעה חלקי שו"ע בעיון.

מאז החלה תקופת עבודת הצבא ליהודים וגזירת ה"קנטוניסטים" (היו חוטפים את ילדי ישראל ומוסרים אותם לפקידי הצבא. הילדים היו נשלחים לכפרים ולמקומות הרחוקים, שם היו עושים הכל בכדי להעבירם על דתם, זמן השירות בצבא היה עשרים וחמש שנה. ילדים אלו היו נקראים קנטוניסטים) היה שולח בחשאי אל כל הקהלות בפלכים הסמוכים, כי יבערו את החוטפים מעדתם ויחרימום, ע"פ ציוויו היו נוסעים אנשים מיוחדים לחזק את לב העובדים בצבא שישמרו את התורה והמצוה וכן היה שולח שלוחים לפדות את הילדים שנחטפו. כל פעולות אלו היו כרוכים בסכנת מות, כי נחשבו למרידה במלכות.

בשנת תקצ"ז הדפיס את ה"תורה אור" דרושי רבנו הזקן כלשונו: "אשר זה כמה שנים אשר אספתי ולקטתי אחד אחד כתבי קדש הנ"ל".

ע"פ בקשת אנ"ש, בשנת תקצ"ח ביקר בפלכי מאהילוב, מינסק, ווילנא וחזר דרך פלך וויטעבסק. בנסיעתו זו נפגש גם עם גדולי המתנגדים, ומאז היו באים המתנגדים בשאלות ותשובות הלכתיות וכן בדיונים. ביקור זה גרם להשקטת המחלוקת של המתנגדים.

בשנת תקצ"ט קנה אחוזה גדולה הכוללת אדמת זריעה ויער וייסד שם מושבה ליהודים עובדי אדמה ועזר להם גם במכשירי עבודה.

בשנת תר"ג מינתה הממשלה ועד בן ארבעה אנשים מבאי-כח התושבים היהודים, לדון אודות החוקים השייכים אל היהודים ובפרט בנוגע לשאלת החנוך, והוא נבחר להיות אחד מהם. במשך ההתאספות, שארכו חדשים אחדים, עמד על דעתו בשמירה על הדת והחנוך על טהרת הקדש - בתוקף גדול. בזמן ההתאספות, נאסר עשרים ושניים פעמים בגין מחאותיו. הנמרצות, אבל סוף סוף נתמלאו דרישותיו.

בשנת תר"ה הדפיס את ה"לקוטי תורה" דרושי אדמו"ר הזקן עם ביאורים והגהות שלו.

ייסד את העיירה שעדרין שכל תושביה היו חסידי חב"ד.

חיבר את הניגונים: ימין ה', כאייל תערוג ואשרי איש.

הסתלקותו

בחודש כסלו שנת תר"כ חלה מאד והיה חולה יותר משש שנים עד להסתלקותו. חצי שנה לפני ההסתלקות היה קשה עליו הדיבור, אבל ראו ממנו גילויים נעלים.

לאחר שהרבנית נסתלקה בערב שבת פרשת ויגש ה'תרכ"א, אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש כי נתקיימו דברי קודשו של אדמו"ר הזקן – עברו 54 (נ"ד) שנים מאז נאנח ואמר לו "נד קציר ביום נחלה". מאז פטירתה הצ"צ הפסיק לקבל ליחידות,

ימים מועטים לפני ההסתלקות נחלש מאד, הזמינו את הרופא של ליובאוויטש ואמר שאינו רואה דבר. למחרת נהיה המצב גרוע יותר והחסידים היו נרעשים מאד וכל היום אמרו תהילים, והוסיפו לשמו את השם "מאיר".

לעת ערב של י"ב ניסן תרכ"ו אמרו שהוטב מצבו, אבל אחר זמן קצר ראו שאין תקוה. השמש ר' השמש חיים בער שהטה את אזנו שמע שאומר "למען ירבו ימיכם".

בשעה 11 בלילה ראו שאין מה לעשות. מטתו עמדה באמצע החדר ומסביבו עמדו כל האנשים עם נרות דולקים. אדמו"ר הצמח צדק שכב ללא שום תנועה והביט על האנשים. באור ליום חמישי י"ג ניסן בשעה 12 וחצי אחר חצות הלילה יצא משפמו כמין זיעה ועלתה נשמתו הטהורה השמיימה ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.

מספריו

• אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, כ"ק אדמו"ר האמצעי וכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"
• אגרות קודש
• אור התורה (ספר)
• ביאורי הזהר
• דרך אמונה (ספר החקירה)
• דרך מצותיך
• מאה שערים
• מאמרי אדמו"ר הצמח צדק - תרי"ד
• מאמרי אדמו"ר הצמח צדק תרט"ו
• קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים תניא

תמונתו

ציור אדמו"ר הצמח צדק

היה גוי שהכיר את אדמו"ר הצמח צדק ורצה מאוד לציירו, אך ידע שאדמו"ר הצמח צדק לא יסכים לכך. התחכם הצייר ובא בשבת לבית אדמו"ר הצמח צדק, התבונן בו היטב על מנת לזכור את דיוקנו ורץ לביתו ומיהר לציירו מיד לאחר מכן. זו הסיבה שאדמו"ר הצמח צדק נראה בתמונה בבגדי שבת. כשראה אדמו"ר הצמח צדק את התמונה, הצטער על שצוירה בשבת - אך 'התנחם' בכך שהצייר טעה פעמיים: א. הוא צייר את אדמו"ר הצ"צ שהצד השמאלי של בגדו מונח על הימני, בעוד שמנהג ישראל הוא הפוך. ב. הוא צייר את הספר שמחזיק אדמו"ר הצמח צדק - כספר לועזי, הנקרא משמאל לימין.

הרבי שליט"א ציין פעם שטעות נוספת היא שאדמו"ר הצמח צדק מניח בציור את משקפיו על כריכת הספר - דבר שלא ייתכן שנעשה - כיוון שזהו היפך הכבוד לספר.

בשנת תרמ"ז שופץ הציור ומאז הוא נפוץ בגירסתו המתוקנת.

ראו גם

• משפחת אדמו"ר הצמח צדק
• ימי חב"ד - אדמו"ר הצמח צדק
• חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק
• ספרי אדמו"ר הצמח צדק
• ניגוני אדמו"ר הצמח צדק

לקריאה נוספת

• ספר התולדות, אדמו"ר הצמח צדק
• בית רבי