מילון חסידי:א חסידישע גניבה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

אַ חסידישע גניבה (=גניבה חסידית) הינה העתקת כתבי חסידות ללא נטילת רשות מבעליהם. ישנם כמה סיפורים מרבותינו נשיאנו שהעתיקו דברי חסידות מרבותיהם, וכן מחסידים שהעתיקו מרבותינו נשיאנו.

רקע

קריאת והעתקת דברי תורה וספרי קודש ללא רשות הוא נושא שנידון בגמרא, בראשונים ובאחרונים, ויש כמה צדדים ואופנים מסויימים להתיר את הדבר מאיסור גניבה.

התייחסות לנושא ניתן למצוא בדברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך בקשר לעם הארץ שמצא ספרים או הופקדו אצלו שאסור לו ללמוד ולהעתיק מהם, "אבל אם הופקדו ספרים אצל תלמיד חכם יש מתירים ללמוד ולהעתיק מהם אם אין לו כיוצא בהם לפי שכשהפקידו אצלו יודע היה שהנפקד תלמיד חכם וילמוד ויעתיק מהם ועל דעת כן הפקידו אצלו מן הסתם. אבל אם ידוע שהוא מקפיד על זה אסור".

על הפסוק במשלי "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב" דרשו חז"ל שבדברי תורה הכתוב מדבר "המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב, לסוף (נמצא) מתמנה על הצבור".

סיפורים מרבותינו נשיאנו

אודות אדמו"ר הזקן מסופר שכאשר ר' אברהם המלאך למד עמו נסתר דתורה, היה מסבב את מחוגי השעון אחורנית, כדי שהמלאך ילמד עמו משך זמן ארוך יותר, באמרו – על משך זמן זה – "מים גנובים ימתקו"

מנהג היה לו לאדמו"ר האמצעי להעתיק את כתבי אביו אדמו"ר הזקן ללא רשות. והנה ברבות הימים פרצה שריפה אשר כילתה את כתבי היד של רבינו הזקן, כשנודע לו שבידי בנו נמצאים העתקות מכתבי היד קראו ויבקש ממנו שיראה לו הכתבים שנמצאים ברשותו, בין הדברים שאל: "והיכן הוא "בוך" [ספר] פלוני"? השיב אדמו"ר האמצעי: "יראתי מלנגוע בו כי היה כתוב עליו אזהרות, חרמות ועונשים למי שיביט בו". אמר לו אביו "שמיץ וואלסט חאפן, אבער וואלסט דאך וויסן וואס דארטן שטייט" ["מלקות תקבל, אך תדע מה כתוב שם"].

מסופר על אדמו"ר הרש"ב ורעייתו, הרבנית שטערנא שרה שהעתיקו מכתבי אדמו"ר מהר"ש. מנהגו של אדמו"ר המהר"ש היה שגמר להתפלל שחרית מוקדם כשלפעמים היה אחרי התפלה בשעה שמונה בבוקר. הוא נהג בהנהגה של בעל שם טוב וכל בקר היה הולך להתבודד. יוצא עם העגלון ליער, יושב לבדו תחת עץ ועשה מה שעשה, וחוזר לקראת הצהריים לביתו. באותו זמן, שידעו שלא היה בבית, היו לו בבית כתבי חסידות שלו שאף אחד לא ראה, אז הבן והכלה שתפו פעולה. הרבי הרש"ב עמד על הפתח, כי לא ידעו בדיוק מתי אביו יחזור, והרבנית בפנים ישבה על השולחן של השווער והעתיקה את הכתבים.

בשנת תקס"ז, כשלוש שנים לאחר נישואיו של אדמו"ר הצמח צדק עם הרבנית חיה מושקא פעם הסבא, אדמו"ר הזקן ביקש שהיא תביא (תגנוב) מבעלה את כתביו והיא עשתה זאת בלי בקשת רשות (בסתר) בין הכתבים שהביאה היה מאמר "שורש מצוות התפילה". אדמו"ר הזקן היה מרוצה, ברך שהחיינו, וכשהדבר נודע לצמח צדק הוא רצה לגרש אותה. אז היה פלפול ארוך עם אדמו"ר הזקן אם בשביל זה צריך לגרש את האשה או לא, ובסוף אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע נגלה, ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו וכך פייסו.

סיפורים מחסידים

מסופר שכאשר החל הרבי לסדר את הכרטיסיות של 'היום יום חלק שני' לשנים תש"ד-תש"ה, בעיצומה של העבודה התגנב אחד החסידים והעלים את הכרטיסיות כ'גניבה חסידית'. כשהבחין בכך הרבי, החליט להפסיק את העבודה. מאוחר יותר כאשר הדפיסו שוברת לוח היום יום בצורה מחודשת, הבין אותו חסיד את הטעות שעשה ודאג להשיב את הכרטיסיות באמצעות צד שלישי.

"אברהם פאריז איז געווען א חסיד'ישער איד" [אברהם פאריז היה יהודי חסידי] העיד עליו הרבי בהתוועדות ש"פ במדבר תשכ"ט (בתוך שנת האבלות על ר' אברהם) בקשר ל'חסידישע גניבה' שלו, בשנת תרנ"ח, כשלקח והעתיק את כתבי החסידות שכתב אדמו"ר הרש"ב לעצמו. "ער האט געלערנט חסידות, און ער איז געווען א אמת'ער חסיד'שער תמים, און דער רבי נ"ע האט אויף איהם געזאגט "אז תבוא עליו ברכה, און הלוואי וואלטן אויך אנדערע גנב'ענען"…" [הוא למד חסידות והוא היה תמים-חסידי אמיתי, והרבי נ"ע אמר עליו "תבוא עליו ברכה והלוואי שגם אחרים היו גונבים"…].

ראו גם

• אפיקומן#גניבת האפיקומן
• בשעה שהקדימו תער"ב#הדפסתו