ז' אדר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ז' באדר הוא יום לידת ופטירת משה רבינו. | '''ז' באדר''' הוא יום לידת ופטירת משה רבינו. | ||
ע"פ מנהג חב"ד אומרים תחנון ביום זה, אולם [[רבותינו נשיאנו]] אין אומרים תחנון. | ע"פ מנהג חב"ד אומרים תחנון ביום זה, אולם [[רבותינו נשיאנו]] אין אומרים תחנון. | ||
== ז' אדר ול"ג בעומר == | |||
הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו לרשב"י, שז' אדר הוא יום תענית<REF> טושו"ע או"ח סתק"פ ס"ב.</REF>, ואילו ל"ג בעומר הוא יום הילולא, שהוא ענין של שמחה <REF>ראה גם שיחת יו"ד שבט תשט"ו ס"ג (תו"מ חי"ג ע' 218). וש"נ.</REF> | |||
כך הוא ההסבר: בזמן הבית, ועך דרך זה בזמן ה[[משכן]] שהיה בהיות בני ישראל במדבר, שאז היה [[גילוי אלקות]], "דגננא בעצמו עאל בגנתא" – היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי נשמות ה[[צדיקים]] בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, הסתלקות משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה. | |||
אך הסתלקות [[רשב"י]] שהיתה בזמן הגלות (שהרי כבר היתה אז גלות רומי) – כיון שאז לא היה שלימות היחוד דקודא בריך היא ממש (גנתא דלא עאל בה ההוא גננא), ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר ב[[זהר]] </REF>בהאידרא.</REF> שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה ע"י עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.<REF> [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/3/26&search=%D7%96'+%D7%90%D7%93%D7%A8 תורת מנחם]</REF> | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | |||
גרסה מ־03:26, 11 במרץ 2010
ז' באדר הוא יום לידת ופטירת משה רבינו.
ע"פ מנהג חב"ד אומרים תחנון ביום זה, אולם רבותינו נשיאנו אין אומרים תחנון.
ז' אדר ול"ג בעומר
הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו לרשב"י, שז' אדר הוא יום תענית[1], ואילו ל"ג בעומר הוא יום הילולא, שהוא ענין של שמחה [2]
כך הוא ההסבר: בזמן הבית, ועך דרך זה בזמן המשכן שהיה בהיות בני ישראל במדבר, שאז היה גילוי אלקות, "דגננא בעצמו עאל בגנתא" – היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, הסתלקות משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה.
אך הסתלקות רשב"י שהיתה בזמן הגלות (שהרי כבר היתה אז גלות רומי) – כיון שאז לא היה שלימות היחוד דקודא בריך היא ממש (גנתא דלא עאל בה ההוא גננא), ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר בזהר </REF>בהאידרא.</REF> שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה ע"י עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.[3]