שערי ניקנור: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שערי ניקנור''' היו בצד מזרח | '''שערי ניקנור''' היו בצד מזרח, מכוונים כנגד בית [[קדש הקדשים]] באמצע. שם היו שתי [[לשכה|לשכות]], [[לשכת פנחס המלביש]], ו[[לשכת עושה חביתין]]. | ||
הם היו השערים היחידים | הם היו השערים היחידים ב[[בית המקדש]] שלא היו עשוים מזהב. | ||
הסיבה לכך היא חשיבותם משום הנס שנעשה בהם, וכך היה המעשה: | הסיבה לכך היא חשיבותם משום הנס שנעשה בהם, וכך היה המעשה: | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
שמם של השערים הוא של מביאם שנקרא '''ניקנור''', שמסר את נפשו להביאם. הוא הביאם מאלסנדריא של מצרים, שהם היו ערין מיוחדים, ובדרך נבה רוח חזקה, והספינה עמדה על סף טביעה. המלחים נטלו שער אחד וזרקוהו מחוץ לספינה. כאשר בהמשך לא השתפר המצב, רצו המלחים לזרוק גם את השער השני, אך ניקנור אמר ללהם כי אם רוצים הם לזרוק אף את השער השני לים, עליהם לזרוק אותו - את ניקנור עצמו,, כיון שהוא לא מסוגל להפרד מהשער. המלחים לא היתה להם ברירה, ובסום של דבר שקטה הסערה. | שמם של השערים הוא של מביאם שנקרא '''ניקנור''', שמסר את נפשו להביאם. הוא הביאם מאלסנדריא של מצרים, שהם היו ערין מיוחדים, ובדרך נבה רוח חזקה, והספינה עמדה על סף טביעה. המלחים נטלו שער אחד וזרקוהו מחוץ לספינה. כאשר בהמשך לא השתפר המצב, רצו המלחים לזרוק גם את השער השני, אך ניקנור אמר ללהם כי אם רוצים הם לזרוק אף את השער השני לים, עליהם לזרוק אותו - את ניקנור עצמו,, כיון שהוא לא מסוגל להפרד מהשער. המלחים לא היתה להם ברירה, ובסום של דבר שקטה הסערה. | ||
כאשר הגיעה הספינה | כאשר הגיעה הספינה ל[[ארץ ישראל]], בצבצה לפתע השער השני מהים על ידי נס, וכך זכה ניקנור להביא את שני השערים לבית המקדש. | ||
יש אומרים כי דלתות השערים - על אף שהיו משל נחושת, הצביהו והבריקו כשל זהב, ולכך היו במקדש על אף לא היו מזהב. | יש אומרים כי דלתות השערים - על אף שהיו משל נחושת, הצביהו והבריקו כשל זהב, ולכך היו במקדש על אף לא היו מזהב. | ||
גרסה מ־05:03, 21 בפברואר 2010
שערי ניקנור היו בצד מזרח, מכוונים כנגד בית קדש הקדשים באמצע. שם היו שתי לשכות, לשכת פנחס המלביש, ולשכת עושה חביתין.
הם היו השערים היחידים בבית המקדש שלא היו עשוים מזהב.
הסיבה לכך היא חשיבותם משום הנס שנעשה בהם, וכך היה המעשה:
שמם של השערים הוא של מביאם שנקרא ניקנור, שמסר את נפשו להביאם. הוא הביאם מאלסנדריא של מצרים, שהם היו ערין מיוחדים, ובדרך נבה רוח חזקה, והספינה עמדה על סף טביעה. המלחים נטלו שער אחד וזרקוהו מחוץ לספינה. כאשר בהמשך לא השתפר המצב, רצו המלחים לזרוק גם את השער השני, אך ניקנור אמר ללהם כי אם רוצים הם לזרוק אף את השער השני לים, עליהם לזרוק אותו - את ניקנור עצמו,, כיון שהוא לא מסוגל להפרד מהשער. המלחים לא היתה להם ברירה, ובסום של דבר שקטה הסערה.
כאשר הגיעה הספינה לארץ ישראל, בצבצה לפתע השער השני מהים על ידי נס, וכך זכה ניקנור להביא את שני השערים לבית המקדש.
יש אומרים כי דלתות השערים - על אף שהיו משל נחושת, הצביהו והבריקו כשל זהב, ולכך היו במקדש על אף לא היו מזהב.
מקורות
מדות, פ"ב, מ"ג.