מפי השמועה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת ערך)
 
שורה 27: שורה 27:


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:טרימינולוגיה חב"דית]]

גרסה מ־16:11, 3 באוקטובר 2021

מפי השמועה הינו ביטוי המתאר סיפור או הנהגה שמסופרים מפה לאוזן על ידי חסידים, אך אינם מבוררים כל צרכם. זאת בניגוד לביטוי בעל שמועה המתאר מקור מהימן מדוייק ומוסמך.

במקור, 'מפי השמועה' שימש דווקא לבטא מקור אמין ומדוייק, ועד להלכה למשה מסיני.

היסטוריה

בספרי הקודש

בזמן חז"ל, שימש הביטוי 'מפי השמועה' לכל דין שנאמר על ידי מישהו שלא מפי עצמו, אלא שקיבל מפי רב אחר, כחלק מתורה שבעל פה, כאשר התורה כולה עברה מרב לתלמיד איש מפי איש[1].

בלשון הרמב"ם, משמש הביטוי לכל דבר שהינו הלכה למשה מסיני[2].

כך גם לאורך הדורות, נהגו להשתמש בביטוי זה כדי לבטא דבר שנמסר בעל פה, מבלי לפגום במידת מהימנותו או דקדוקו.

עדות מפי השמועה

על פי הלכה, אדם לא יכול להעיד בבית דין על דבר ששמע, אלא רק על דבר שראה בעיניו. אפילו אם האדם עצמו נחשב מהימן, והוא מוסר את הדברים מפי אדם מהימן, אינו יכול להעיד מפי השמועה[3].

בלשון חסידים

כבר בספר בית רבי מופיע הביטוי 'מפי השמועה' המתאר שמועה שאינה מבוססת דיה: "ועתה קורא יקר התבונן נא בסיפורנו זה ותראה ההבדל בינו לבין הקודמים כרחוק כו'. בעזהשי"ת בדברינו לא ימצאו כאלה. כי אנחנו בסיפורנו קו שמנו לנו לא לכתוב דבר מפי השמועה בלתי יסוד מוסד מספרים וסופרים נאמנים, ואף גם אם היינו מוכרחים להביא איזה דבר מפי השמועה שיש בה איזה ספקות כתבנו שהוא דבר המוטל בספק"[4].

בדורנו, הביטוי נפוץ בספרי הליקוטים השונים המפרסמים סיפורים ואמרות מרבותינו נשיאינו ומחסידים, כאשר לא ניתן לאמת את מקור השמועה מפי אדם מהימן ומוסמך[5].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. סוכה כח, א: ""תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון, ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, שתים עשרה אמר להם שמעתי, שמונה עשר אמר להם, לא שמעתי. רבי יוסי בר' יהודה אומר: חילוף הדברים, שמונה עשר אמר להם שמעתי, שתים עשרה אמר להם לא שמעתי. אמרו לו: כל דבריך אינן אלא מפי השמועה? אמר להם: הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי. מימי לא קדמני אדם בבית המדרש. ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם".
  2. הקדמת היד החזקה לרמב"ם: "דברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול".
  3. הסיבות לכך יכולות להיות: א) לא ניתן לסמוך על אמירה שאין עמה אחריות, שהרי לא ניתן לחקור ולהכחיש את המעיד מפי השמועה, ועל כן אינו נאמן. ב) בשל החשש שתוכן הדברים ששמע לא היה ברור ומוחלט וחד משמעי ולא ניתן להבהיר פרטים שונים באמצעות חקירת העד שמעיד מפי השמועה. ג) אינה דומה שמיעה לראיה, ובשל כך ייתכן שהשומע לא מוסר בדיוק מוחלט את הדברים והוא תפס אותם אחרת ממה שאירע בפועל, או מצד חוסר בביטוי וניסוח של מוסר העדות, או בשל חוסר הבנה של שומע העדות שמעיד בפני בית דין.
  4. 'דבר אל הקוראים', עמוד 6 הוצאת ברדיטשוב תרס"ב.
  5. ראו דוגמאות באוצר פתגמי חב"ד, אוצר סיפורי חב"ד, ועוד.
  6. בנוסף לזה יצאו במשך השנים קבצים עם מקבצי סיפורים קטנים יותר, ללא חלוקה לנושאים וקטגוריות, אשר חלקם נכללו מאוחר יותר בחוברות 'מפי השמועה': כ"ה כסלו תשע"ט  •  ט"ו חשון תשפ"א  •  ד' כסלו תשפ"א  •  ז' אדר תשפ"א  •  כ"ח אדר תשפ"א  •  כ"ו ניסן תשפ"א  •  ז' תשרי תשפ"ב