ניגון הבן יקיר לי: הבדלים בין גרסאות בדף
(אם לדעתכם לא מתאים - נא להעביר לדף השיחה) |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==סיפורו של הניגון== | ==סיפורו של הניגון== | ||
במסורת החסידית מסופר על אחד מבעלי התפילה בחצרו של רבי דוד מטאלנא שנפטר בצעירותו מדלקת-ריאות קשה, ולקראת הימים הנוראים הכין את עצמו והלחים ניגון חדש לכבוד הרבי בעודו שוכב על ערש דווי, אך לא הצליח להבריא ממחלתו ונפטר עוד בטרם הגיעו הימים הנוראים. בנו הקטן, משה, ניחן אף הוא בכשרון מוזיקלי ובקול ערב, וקלט את הניגון בדייקנות. | במסורת החסידית מסופר{{הערה|עיבוד של הסיפור בציור עם דיבוב הוקרן בכנס הארצי של רשת אהלי יוסף יצחק, ח' תשרי תשפ"ב.}} על אחד מבעלי התפילה בחצרו של רבי דוד מטאלנא שנפטר בצעירותו מדלקת-ריאות קשה, ולקראת הימים הנוראים הכין את עצמו והלחים ניגון חדש לכבוד הרבי בעודו שוכב על ערש דווי, אך לא הצליח להבריא ממחלתו ונפטר עוד בטרם הגיעו הימים הנוראים. בנו הקטן, משה, ניחן אף הוא בכשרון מוזיקלי ובקול ערב, וקלט את הניגון בדייקנות. | ||
לימים, על אף שהיה שובב צורף למקהלה של חזן העיירה, וכשהגיעו הימים הנוראים והוא הצטרף עם המקהלה לעשות את הימים הנוראים בטאלנא קיבל את תפקיד הסולן, וכשעמדו לפני הרבי הורה החזן לנגן את הלחן של "כבקרת רועה עדרו", אך הוא חמד לצון והחל לנגן לבדו את הניגון של אביו, "הבן יקיר לי אפרים". החזן כעס, אך התפלא לראות שכאשר סיים היתום לשיר, ביקש ממנו הרבי לחזור על הניגון שוב ושוב כשהוא מאזין בדביקות ועיניו זולגות דמעות, ולבסוף אמר: "יהי רצון שבזכות נגינתך השמימית, ייצאו מפיך אך ורק ניגוני-קודש ושלא תילכד בפח-יוקשים". | לימים, על אף שהיה שובב צורף למקהלה של חזן העיירה, וכשהגיעו הימים הנוראים והוא הצטרף עם המקהלה לעשות את הימים הנוראים בטאלנא קיבל את תפקיד הסולן, וכשעמדו לפני הרבי הורה החזן לנגן את הלחן של "כבקרת רועה עדרו", אך הוא חמד לצון והחל לנגן לבדו את הניגון של אביו, "הבן יקיר לי אפרים". החזן כעס, אך התפלא לראות שכאשר סיים היתום לשיר, ביקש ממנו הרבי לחזור על הניגון שוב ושוב כשהוא מאזין בדביקות ועיניו זולגות דמעות, ולבסוף אמר: "יהי רצון שבזכות נגינתך השמימית, ייצאו מפיך אך ורק ניגוני-קודש ושלא תילכד בפח-יוקשים". | ||
גרסה מ־18:29, 29 בספטמבר 2021
הבן יקיר לי הינו ניגון המושר על פסוק מפסוקי זכרונות של תפילת מוסף ראש השנה.
מילות הניגון: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'[1]".
הניגון הולחן על ידי ר' שלום חריטונוב.
ניגון זה הוא ניגון ר"מ בספר הניגונים.
סיפורו של הניגון
במסורת החסידית מסופר[2] על אחד מבעלי התפילה בחצרו של רבי דוד מטאלנא שנפטר בצעירותו מדלקת-ריאות קשה, ולקראת הימים הנוראים הכין את עצמו והלחים ניגון חדש לכבוד הרבי בעודו שוכב על ערש דווי, אך לא הצליח להבריא ממחלתו ונפטר עוד בטרם הגיעו הימים הנוראים. בנו הקטן, משה, ניחן אף הוא בכשרון מוזיקלי ובקול ערב, וקלט את הניגון בדייקנות.
לימים, על אף שהיה שובב צורף למקהלה של חזן העיירה, וכשהגיעו הימים הנוראים והוא הצטרף עם המקהלה לעשות את הימים הנוראים בטאלנא קיבל את תפקיד הסולן, וכשעמדו לפני הרבי הורה החזן לנגן את הלחן של "כבקרת רועה עדרו", אך הוא חמד לצון והחל לנגן לבדו את הניגון של אביו, "הבן יקיר לי אפרים". החזן כעס, אך התפלא לראות שכאשר סיים היתום לשיר, ביקש ממנו הרבי לחזור על הניגון שוב ושוב כשהוא מאזין בדביקות ועיניו זולגות דמעות, ולבסוף אמר: "יהי רצון שבזכות נגינתך השמימית, ייצאו מפיך אך ורק ניגוני-קודש ושלא תילכד בפח-יוקשים".
כשגדל הנער נסחף עם זרם החיים, זנח את דרך החסידות, וזכה להערכה גדולה על שירתו, אך לבסוף בעומדו על הבימה באחד הקונצרטים התקיימה בו ברכת הרבי והוא פצח בניגון 'הבן יקיר' כשהוא רואה את עצמו בעיני רוחו אצל הרבי, וכשסיים הניס אותו הקהל בזעם והוא הגיע לבית מדרשו של רבי דוד מטאלנא, בעת עריכת הסעודה שלישית.
קישורים חיצוניים
- לשמיעת הניגון באתר היכל נגינה
- לשמיעת הניגון מפי ר' דוד הורביץ
- לשמיעת הניגון בביצוע ר' יוסי כהן עם להקת "קאפעליע"
- לשמיעת הניגון מתוך פרוייקט געגועים