טיט הנידוק: הבדלים בין גרסאות בדף

'''טיט הנידוק''' (או '''הנירוק''' - בלשון הירושלמי{{הערה|ברכות פרק ז' משנה א' וגם בסוכה יט, ב}}) הוא תערובת לא סמיכה של לכלוך, המכיל בין השאר [[עפר]] ו[[מים]], ואשר אודותיה דנים בתלמוד אם ניתן לצרף אותה לשיעור ארבעים [[סאה]] של [[מקווה]] (בשונה מ'''טיט שאינו נידוק''' שהיא כעין שכבה סמיכה של עיסה ששקעה בתחתית [[מקווה]] מים). משמעות המילה '''נדוק''' או '''נרוק''' אחת - {{ציטוטון|'''דק''', שראוי '''להריקו''' מכלי אל כלי}}{{הערה|רש"י על זבחים דף כב א}}.

הטיט הנירוק משמש במשניות ובשני התלמודים כדוגמא לדבר שלמרות שאינו אמור להיות חלק מהמקווה, מכיון שאינו [[מים]] במלא מובן המילה, ניתן לצרפו לשיעור מקווה אך לא ניתן להתייחס אליו בעצמו כחלק מרכזי במקווה ולטבול בו.

ב[[מסכת מקואות]]{{הערה| פ"ב (מ"י)}} נחלקו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי יהושע]] אודות מקווה שיש בו טיט, ובאים לידי הסכמה בסוג מסויים של טיט, שלפי פירוש התוספות{{הערה|זבחים כב, א ד"ה למעוטי}} הכוונה היא לטיט הנידוק:

במסכת זבחים {{הערה|כב א}} מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי [[מקווה]], [[נטילת ידיים]], ורחצת הכהנים ממימי ה[[כיור]], וקובעת כי יש לחלק בין שני דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון [[פרה]] - הדוגמא המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר [[פרה]] רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים [[סאה]] של מקווה, או לשיעור [[רביעית]] של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה [[כהן|כהנים]].

ב[[מסכת סוכה]]{{הערה|יט א}} משווה הגמרא בין אויר שהוא פחות משלושה טפחים וכשר ב[[סוכה]] מדין [[לבוד]] לדין [[טיט הנירוק]] בכך שלמרות שניתן לצרפם לשיעור הכשרות (ארבעים סאה של מקווה ושבעה טפחים של סוכה בהתאמה), אסור להשתמש בהם עצמם, וכשם שאסור לטבול בטיט הנירוק עצמו כך אסור לישון מתחת לאויר שבין קורות הסוכה{{הערה|לפי פירושו של תוספות בזבחים כב א ד"ה למעוטי}}.

[[אדמו"ר הצמח צדק]] דן בשו"ת{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/zz/shut/2/177/1.htm סימן קעה]}}, בענין מקווה שיש חור בקיר המפריד בינו לבין בור מקווה אחר שלצידו, באופן שלאחר מספר שעות חלק גדול ממימי המקווה עתידים לצאת ממנו ולהכנס למקווה השניה, האם יש להחשיב את כל המים שעתידים לצאת כ"זוחלין", והוא קובע כי הדבר תלוי במחלוקת ראשונים; לפי רבינו שמשון - המקווה יהיה פסול כיון שהטבילה היא גם במים הפסולים שעתידים לצאת, ולפי הרא"ש כל עוד המים לא יצאו ממנו - הם כשרים.  

אבל אם רוב מימי המקווה עתידים לצאת ממנו, בצורה כזאת המקווה פסול. ולכן הוא ממליץ לעשות חור בגודל "[[כשפופרת הנוד]]" (שיש בו מקום לשני אצבעות מכל כיוון של החור) שיגרום לכך ששני המקוואות יחשבו כאחד, וממילא הזחילה בין אחד לשני לא יחשב כ"זוחלין".

[[קטגוריה:הלכה]]