שינויים

[[הרא"ש]]{{הערה| בהל' מקואות סס"י סוף סימן ב'}} מביא את דברי התוספתא האמורים, ומפרש שה"לגיון" הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, שבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה ({{הערה|ובכולו אפילו בהמשכה) }}, וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה, וכפשטיות ל' התוספתא, דמ{{הערה|בשונה משיטת הר"ש לגיון אינו קאי על זה שהוליכן עם הקרקעשמפרש את דברי הברייתא שמדובר כשהמים עברו לאחר מכן המשכה}}.

בפירוש דברי הרא"ש נחלקו האחרונים. המעדני יום טוב מפרש כי הרא"ש מפרש את דברי הברייתא מכח הפסול של [[הוייתו על ידי טהרה]], והחילוק בין אדם לבהמה הוא שאדם מקבל טומאה או לא. [[הרש"ב]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharshab/shut/3/36.htm שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן לו}} סובר כי פשט זה דחוק לפי משמעות המשנה שמדובר בפסול מים שאובים, ולכן הוא מפרש את שיטת הרא"ש בכך שמעשה שאינו מתוך בחירה אינו מתייחס לעושה: {{ציטוטון|וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים}}{{הערה|המשך דבריו שם:והגם דמצינו כוונה גבי בהמה, וכמו בקרן ותולדותיו שמכוונת להזיק כדאי' בריש בבא קמא. הנה גם הכוונה היא כוונה טבעית לא רצונית (וכמו ידע שור קונהו שזהו דעת הנקנה)}}.[[קטגוריה:מקווה]]