הבדלים בין גרסאות בדף "תפיסת ידי אדם"
שלום עליכם (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
שלום עליכם (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
| − | '''תפיסת ידי אדם''' הוא פסול בהלכות מקוואות | + | '''תפיסת ידי אדם''' הוא פסול בהלכות מקוואות המתייחס למצב בו כניסת המים למקווה התבצעה על ידי אדם. |
==מקור הפסול ומהותו== | ==מקור הפסול ומהותו== | ||
| − | + | אחד המקורות הראשונים לפסול תפיסת ידי אדם הוא ב[[תוספתא]] ב[[מסכת מקוואות]] שבה הברייתא מתייחסת לאדם שמטביל במקווה [[מגבת]] ותוך כדי הרמת המקווה זבו מתוכו שלושה לוגין מים למקווה, וקובעת שהדבר אירע אם לאחר שהגביה את המגבת לחלוטין מממי המקווה המים פסולים{{הערה|פ"ג דמקואות: הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין למקוה כשר, עקרו מתוכו פסל. ורבי שמעון מתיר עד שיתכוין לתלוש....}}. | |
| − | + | בהמשך הברייתא מובא {{ציטוטון|וכן הי' רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר}}. גם כאן סיבת הפסול היא מכיון שהוויית המקווה היא על ידי אדם. | |
כך גם ב[[תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת אמרו עוד שם {{ציטוטון|אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}} והיינו שמזה שדימה הכתוב מקוה לבור שהוא בידי אדם, למדין מזה שמותר תפיסת אדם במקוה. ועל כן חילקו, דכשהאדם מערה להדיא למקוה פסול, אבל אם באו על ידי המשכה למקוה כשר. וכמ"ש כל זה הרמב"ם בפירושו דהמניח קנקנים ונמצא בכלים מצד עצמן אינן אוסרין משום שאובין, כי אם על ידי האדם שנוטלן ומערה אותן למקוה. | כך גם ב[[תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת אמרו עוד שם {{ציטוטון|אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}} והיינו שמזה שדימה הכתוב מקוה לבור שהוא בידי אדם, למדין מזה שמותר תפיסת אדם במקוה. ועל כן חילקו, דכשהאדם מערה להדיא למקוה פסול, אבל אם באו על ידי המשכה למקוה כשר. וכמ"ש כל זה הרמב"ם בפירושו דהמניח קנקנים ונמצא בכלים מצד עצמן אינן אוסרין משום שאובין, כי אם על ידי האדם שנוטלן ומערה אותן למקוה. | ||
==כוונת האדם== | ==כוונת האדם== | ||
| − | + | לכוונת האדם ישנה משמעות נכבדת בפסול זה של תפיסת ידי אדם. התייחסות לכך אנו מוצאים במשנה {{הערה|מקוואות פרק ד' משנה א'}} בענין "המניח כלים תחת הצנור" כלומר אדם המניח כלים תחת קילוח המים במטרה שהמים יתקבצו שם ומשם ירדו לתוך המקווה, שהדבר גורם לפסילת המים, וגם לפי דעת [[בית הלל]] שמקילים בכך ומתירים את המים לטהרת המקווה, אין זה אלא אם עשה זאת ללא כוונה - ששכח את הכלים בחצר ורק אם בשעת הנחת הכלים לא היו [[עננים]] בשמים. | |
| − | + | הדבר מוכח גם מהמשך הברייתא הנזכרת{{הערה|בתחילת הערך}} שבה מובאת דעת רבי יוסי אודות האדם המזלף בידיו מים למקווה, והוא קובע שהמים פסולים, ולמרות זאת הוא מסכים לקביעת המשנה קבוצת בני אדם או בעלי חיים העוברים ממקום למקום ו"זילפו בידיהם וברגליהם" כלומר שמתנועות הידיים והרגלים שבעת ההליכה ללא כוונה מיוחדת הם גרמו לטיפות המים לזרום לכיוון המקווה, המים כשרים ואינם נפסלים כדין מים שאובים שנכנסים למקווה שאין בו ארבעים סאה. ויותר מכך - "ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר". גם אם כל המקווה מתחילתו נעשה מכח מים אלו, המקוה כשר{{הערה|לפי דעת הר"ש הכוונה היא שהמים זולפו למקווה על ידי הליגיון בהמשכה דוקא, מכיון שהעובדה שההליכה היתה בשעת הגשמים גורמת להליכה להיחשב כמעשה פוסל, כמו המניח קנקנין בשעת הגשמים}}. | |
| − | + | ==תפיסת רגלי בהמה== | |
| + | [[הרא"ש]]{{הערה| בהל' מקואות סס"י ב'}} מביא את דברי התוספתא האמורים, ומפרש שה"לגיון" הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, שבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה (ובכולו אפילו בהמשכה) וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה, וכפשטיות ל' התוספתא, דמ"ש לגיון אינו קאי על זה שהוליכן עם הקרקע. | ||
| − | + | [[הרש"ב]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharshab/shut/3/36.htm שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן לו}} מפרש את שיטת הרא"ש בכך שמעשה שאינו מתוך בחירה אינו מתייחס לעושה: {{ציטוטון|וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים}}{{הערה|המשך דבריו שם:והגם דמצינו כוונה גבי בהמה, וכמו בקרן ותולדותיו שמכוונת להזיק כדאי' בריש בבא קמא. הנה גם הכוונה היא כוונה טבעית לא רצונית (וכמו ידע שור קונהו שזהו דעת הנקנה)}}. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים | ||
גרסה מ־09:54, 16 ביוני 2021
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
תפיסת ידי אדם הוא פסול בהלכות מקוואות המתייחס למצב בו כניסת המים למקווה התבצעה על ידי אדם.
מקור הפסול ומהותו
אחד המקורות הראשונים לפסול תפיסת ידי אדם הוא בתוספתא במסכת מקוואות שבה הברייתא מתייחסת לאדם שמטביל במקווה מגבת ותוך כדי הרמת המקווה זבו מתוכו שלושה לוגין מים למקווה, וקובעת שהדבר אירע אם לאחר שהגביה את המגבת לחלוטין מממי המקווה המים פסולים[1].
בהמשך הברייתא מובא "וכן הי' רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר". גם כאן סיבת הפסול היא מכיון שהוויית המקווה היא על ידי אדם.
כך גם בתורת כהנים על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת אמרו עוד שם "אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור" והיינו שמזה שדימה הכתוב מקוה לבור שהוא בידי אדם, למדין מזה שמותר תפיסת אדם במקוה. ועל כן חילקו, דכשהאדם מערה להדיא למקוה פסול, אבל אם באו על ידי המשכה למקוה כשר. וכמ"ש כל זה הרמב"ם בפירושו דהמניח קנקנים ונמצא בכלים מצד עצמן אינן אוסרין משום שאובין, כי אם על ידי האדם שנוטלן ומערה אותן למקוה.
כוונת האדם
לכוונת האדם ישנה משמעות נכבדת בפסול זה של תפיסת ידי אדם. התייחסות לכך אנו מוצאים במשנה [2] בענין "המניח כלים תחת הצנור" כלומר אדם המניח כלים תחת קילוח המים במטרה שהמים יתקבצו שם ומשם ירדו לתוך המקווה, שהדבר גורם לפסילת המים, וגם לפי דעת בית הלל שמקילים בכך ומתירים את המים לטהרת המקווה, אין זה אלא אם עשה זאת ללא כוונה - ששכח את הכלים בחצר ורק אם בשעת הנחת הכלים לא היו עננים בשמים.
הדבר מוכח גם מהמשך הברייתא הנזכרת[3] שבה מובאת דעת רבי יוסי אודות האדם המזלף בידיו מים למקווה, והוא קובע שהמים פסולים, ולמרות זאת הוא מסכים לקביעת המשנה קבוצת בני אדם או בעלי חיים העוברים ממקום למקום ו"זילפו בידיהם וברגליהם" כלומר שמתנועות הידיים והרגלים שבעת ההליכה ללא כוונה מיוחדת הם גרמו לטיפות המים לזרום לכיוון המקווה, המים כשרים ואינם נפסלים כדין מים שאובים שנכנסים למקווה שאין בו ארבעים סאה. ויותר מכך - "ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר". גם אם כל המקווה מתחילתו נעשה מכח מים אלו, המקוה כשר[4].
תפיסת רגלי בהמה
הרא"ש[5] מביא את דברי התוספתא האמורים, ומפרש שה"לגיון" הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, שבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה (ובכולו אפילו בהמשכה) וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה, וכפשטיות ל' התוספתא, דמ"ש לגיון אינו קאי על זה שהוליכן עם הקרקע.
הרש"ב[6] מפרש את שיטת הרא"ש בכך שמעשה שאינו מתוך בחירה אינו מתייחס לעושה: "וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים"[7].
- ↑ פ"ג דמקואות: הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין למקוה כשר, עקרו מתוכו פסל. ורבי שמעון מתיר עד שיתכוין לתלוש....
- ↑ מקוואות פרק ד' משנה א'
- ↑ בתחילת הערך
- ↑ לפי דעת הר"ש הכוונה היא שהמים זולפו למקווה על ידי הליגיון בהמשכה דוקא, מכיון שהעובדה שההליכה היתה בשעת הגשמים גורמת להליכה להיחשב כמעשה פוסל, כמו המניח קנקנין בשעת הגשמים
- ↑ בהל' מקואות סס"י ב'
- ↑ [https://chabadlibrary.org/books/maharshab/shut/3/36.htm שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן לו
- ↑ המשך דבריו שם:והגם דמצינו כוונה גבי בהמה, וכמו בקרן ותולדותיו שמכוונת להזיק כדאי' בריש בבא קמא. הנה גם הכוונה היא כוונה טבעית לא רצונית (וכמו ידע שור קונהו שזהו דעת הנקנה)
