שמן של גויים: הבדלים בין גרסאות בדף
דוד קורצוג (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|טורים=כן}}" ב־"{{הערות שוליים}}") |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
*[[בישול ישראל]] | *[[בישול ישראל]] | ||
{{הערות שוליים | {{הערות שוליים}} | ||
{{הלכה}} | {{הלכה}} | ||
[[קטגוריה:אכילה ושתיה]] | [[קטגוריה:אכילה ושתיה]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה]] | [[קטגוריה:יורה דעה]] | ||
גרסה מ־22:30, 3 במרץ 2021
שמן של גויים הוא שמן שנעשה על ידי גויים, על שמן זה גזרו חכמים, אך הגזירה לא התפשטה והיא בטלה.
דיני השמן מובאים ביורה דעה סימן קיד.
הגזירה
בנוגע לגזירת האיסור של שמן של גויים, יש מחלוקת בין רב לשמואל[1]: לשיטת רב זה נאסר על ידי דניאל, ולשמואל – האיסור הוא משום פליטת הכלים (שבלעו איסור).
הגמרא מספרת, שרבי יהודה נשיאה (נכדו של רבינו הקדוש) ובית דינו נמנו על האיסור וביטלוהו (הרי"ף גורס "רבי יהודה הנשיא", ועל פי זה מבאר הר"ן שבעצם הוא רצה לבטלו, אך בני דורו לא קיבלו ממנו, ורק בדור של נכדו זה התקבל[2]).
לפי שמואל – נמנו וגמרו שהכלים לא נותנים טעם לשבח, ואם זה פוגם – זה מותר. והיינו, שאין בעיה בפליטת הכלים.
ולפי רב – דניאל גזר עליו כמו שכתוב[3]: "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו", והכוונה ב"יין משתיו" – לשון רבים, היא: משתה יין ומשתה שמן. (לפי שמואל הפסוק רק אומר שהוא שם "על לבו", ולא שאסר על כל ישראל). אמנם גזירתו של דניאל הייתה רק בעיר. ולאחר מכן הוסיפו תלמידי הלל ושמאי ואסרו גם בשדה. אולם בימי רבי יהודה נשיאה בדקו ומצאו שלא נתפשטה הגזירה, וסמכו על מה שכתוב 'אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה – וביטלו את הגזירה.
להלכה
המחבר מביא את שני החששות שלא אוסרים את זה, לא משום בישול עכו"ם (כרב), ולא משום פליטת הכלים (כשמואל)[4].
(אמנם נראה מדברי הפוסקים שטעמו של שמואל – משום פליטת הכלים – הוא עיקר, ועל דרך שמובא בירושלמי[5]: ששמואל אמר לרב לאכול משמן של גויים, אך הוא לא הסכים לאכול. "אמר ליה שמואל: אכול, דאם לא כן, אנא כתב עליך 'זקן ממרא'", כיוון שכבר התירוהו בית דינו של רבי יהודה נשיאה. וכך הוא דיבר איתו עד שהוא אכל[6]). ההיתר הוא גם אם הכלי הוא בן יומו, כיוון שהטעם של הבשר פוגם את השמן[7].
דבש ומים חמים
דין דומה לזה יהיה לדבש של גויים, שמותר – כיוון שכל תערובת שבו פוגמת מטעמו[8].
וכן מים שהרתיח גוי – מותרים[9], מכיוון שנאכלים חיים, וכן שאינם משתנים על ידי האש[10]. ואף שבמים שומן נותן טעם לשבח (באם הם באים למאכל), ובוודאי שאין בהם 60; אך לא חוששים לזה, כיוון שסתם כליהם – אינם בני יומן[11].
ראו גם
הערות שוליים
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.