דניאל: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
ב[[תלמוד הירושלמי]] ב[[מסכת סנהדרין]] מובא שאם [[מלך המשיח]] יהיה מן המתים אזי זה יהיה דניאל, ואם מן החיים אז זה יהיה [[רבי יהודה הנשיא]]{{הערה|ליקוטי שיחות חלק לה, עמוד 206 הערה 6.}}. | ב[[תלמוד הירושלמי]] ב[[מסכת סנהדרין]] מובא שאם [[מלך המשיח]] יהיה מן המתים אזי זה יהיה דניאל, ואם מן החיים אז זה יהיה [[רבי יהודה הנשיא]]{{הערה|ליקוטי שיחות חלק לה, עמוד 206 הערה 6.}}. | ||
ב[[ | ב[[מסכת מגילה]] מובא אחד מחזיונותיו של דניאל שבהם:"וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא"{{הערה|דניאל, י', י"ז}}, ומוסבר ששאר האנשים שהיו איתו אמנם לא ראו דבר אולם נשמתם ראתה, בניגוד לדניאל שהיה גדול מהם והוא עצמו הבין את המראה, ב[[תורת החסידות]] מבואר שיש קשר בין חיצוניות האדם לבין פנימיותו, שפנימיותם של האדם השפיע על חציונותם וגרם להם להיבהל למרות שלא ראו דבר, אולם הם לא הבינו משום שהדבר לא היה מלובש בפנימיותם{{הערה|תורת מנחם, תשכ"א, ח"א, עמ' 238}}, כמו כן מובא שאצלו היה ה[[מוח שליט על הלב]]{{הערה|[[תורת שמואל]], תרכ"ז, עמ' רס}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] | [[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] | ||
גרסה מ־16:23, 25 בפברואר 2021
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
דניאל (נקרא גם דניאל איש חמדות או בשמו הבבלי בֵּלְטְשַׁאצַּר) היה חוזה חיזיונות, ושר חשוב בממלכת בבל ולאחר מכן בממלכת פרס, סיפורו מופיע בספר דניאל.
תולדות חיים
ילדותו ולקיחתו לבית נבוכדנצר
דניאל נולד בארץ ישראל תחת מלכותו של יהויקים מלך יהודה, באותו העת מתבקש אשפנז רב הסריסים של נבוכדנצר מלך בבל, להביא לו ארבעה ילדים ממלכות יהודה שהם:"יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כָּל־מאום [מוּם֩] וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּילִ֣ים בְּכָל־חָכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלֲלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים"[1].
דניאל שהיה אז בן עשר נבחר לאחד מארבעת אותם ילדים, יחד עם חנניה מישאל ועזריה והם נלקחים לבית המלך, בבית המלוכה מקפידים ארבעת הילדים על שמירת התורה והמצוות, ואוכלים רק זירעונים ופירות וירקות, כמו כן שמו הוסב לבלטשאצר.
ע"פ המובא:"אַרְבַּעְתָּ֔ם נָתַ֨ן לָהֶ֧ם הָֽאֱלֹהִ֛ים מַדָּ֥ע וְהַשְׂכֵּ֖ל בְּכָל־סֵ֣פֶר וְחָכְמָ֑ה" אולם דניאל עצמו:"הֵבִ֔ין בְּכָל־חָז֖וֹן וַחֲלֹמֽוֹת"[2].
כפותר חלומות בממלכת בבל
באחת הפעמים חולם נבוכדנצר חולם אולם שוכח אותו, נבוכדנצר מבקש מחכמיו שיגידו לו מה היה החלום ויפתרו לו אותו, אולם כאשר הם נכשלים הוא הורג אותם, ולבסוף פותר לו דניאל את החלום ואומר לו שהוא חלם שהוא רואה פסל המורכב מארבע חלקים שלבסוף מגיעה אבן ומנפצת אותו, ופתר לו שראש האבן מסמל את מלכות בבל ולשאר החלקים מסמנים את המלכויות שיבואו אחריו שהם:מלכות פרס ומדי, יוון ורומי, נבוכדנצר מתפעל מהפתרון וממונה להיות רב החרטומים שלו.
בהמשך פותר דניאל פתרונות רבים, ומשמש את נכדו של נבוכדנצר בלשאצר ופותר לו בעת המשתה שלו את כתב החידה שהופיע על הקיר שה' מנה את מלכותו והחליט לחלק אותו בין מלכות פרס ומדי, בעקבות פתרון החלום הוא ממונה לשליט השלישי בדרגתו בממלכת בבל, באמצע המשתה כובשים כורש ודרוויש את המקום, ודניאל ממונה לראש השרים בממלכתם.
בגוב האריות
| ערך מורחב – דניאל בגוב האריות |
בעקבות מעמדו הרב בממלכת פרס, מקנאים בו השרים ומייעצים למלך שיאסור להתפלל במשך 30 יום לשום אדם חוץ ממנו, והם מצליחים לתפוס את דניאל מתפלל להקב"ה, ובעקבות כך הוא נזרק לגוב האריות, הקב"ה שולח אז מלאך שסוגר את פי האריות, המלך שרואה זאת נדהם, השרים מנסים להסביר בזאת בכך שהאריות לא רעבים, אולם כאשר הם נזרקים לבור הם נטרפים מיד, בעקבות כך מכיר המלך דרויש בהקב"ה כאלוקים, ומצווה לכל תושבי המדינה להכיר גם הם בהקב"ה כאלוקים היחיד.
במדרשים מובא ש"התך" ו"ממוכן" הנזכרים במגילת אסתר, הינם דניאל עצמו.
אישיותו
בתלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין מובא שאם מלך המשיח יהיה מן המתים אזי זה יהיה דניאל, ואם מן החיים אז זה יהיה רבי יהודה הנשיא[3].
במסכת מגילה מובא אחד מחזיונותיו של דניאל שבהם:"וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא"[4], ומוסבר ששאר האנשים שהיו איתו אמנם לא ראו דבר אולם נשמתם ראתה, בניגוד לדניאל שהיה גדול מהם והוא עצמו הבין את המראה, בתורת החסידות מבואר שיש קשר בין חיצוניות האדם לבין פנימיותו, שפנימיותם של האדם השפיע על חציונותם וגרם להם להיבהל למרות שלא ראו דבר, אולם הם לא הבינו משום שהדבר לא היה מלובש בפנימיותם[5], כמו כן מובא שאצלו היה המוח שליט על הלב[6]