בגתן ותרש

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

בגתן ותרש הינם שני שומרי הסף של המלך אחשוורוש, שזממו להרעיל את המלך, ומזימתם סוכלה על ידי מרדכי והם נתלו.

הסיפור המקראי

בגתן ותרש היו שני שומריו של המלך אחשורוש או ע"פ גרסא אחרת שומרי כליו של המלך^{[דרוש מקור]}, השניים כעסו על המלך אחשורוש שהעבירם אותם מתפקידם ושם את מרדכי במקומם ותכננו להרעיל את המלך וכך תיפול האשמה על מרדכי, השניים דיברו בטרסית, אולם מרדכי שידע את כל השפות שמע זאת (ע"פ גרסא אחרת הוא שמע ברוח הקודש^{[דרוש מקור]}) ואמר לאסתר המלכה שתגיד זאת למלך אחשורוש, אחשורוש ששמע זאת לקח את השניים ותלה אותם.

הסיפור מופיע במגילת אסתר כך:

בַּיָּמִים הָהֵם ומָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ: וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

— פרק ב', פסוקים כב-כג

על הטעם שמרדכי נחלץ להגן על המלך הרשע, מסופר שפעם אביו של רבי יהונתן אייבשיץ שאל את בנו בסעודת פורים בעודו ילד כבן שש שאלה זו; מה היה אכפת למרדכי אם אחשורוש היה מת והיה העולם חסר רשע אחד? והשיב הילד תוך כדי שאלה: הלוא על-ידי גילוי הסוד נהרגו בגתן ותרש, ונחסרו בעולם שני רשעים. ואילו הרבי הסביר שמרדכי עשה זאת כדי לגרום לקידוש השם בעיני כל העמים, דבר שמהווה הוראה ליהודי שצריך לנצל כל הזדמנות שנקרית בדרכו כדי לקדש שם שמים.

בתורת החסידות

בגמרא מובא שמעשה זה היה "רפואה למכה", שבזכות זה בעת שנדדה שנת המלך והמלך פתח את "ספר הזכרונות" הוא ראה את הסיפור עם מרדכי שהציל אותו וציווה על המן לסחוב את מרדכי היהודי על גבי סוס ברחובות העיר^{[דרוש מקור]}, בתורת החסידות מבואר שבגלל שהקב"ה במעשה זה הקדים "רפואה למכה", ולכן מיד לאחר מכן הוא גידל את המן כדי למהר את מפלתו.

על הפסוק "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי" נכתב במסכת אבות ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" , הרבי מסביר שהמעלה בכך היא שע"י הוא "גואל" את דברי התורה ומגלה את "מסורת התורה" עד למשה רבנו.

הרבי כתב שאין ללמוד מכך שמרדכי הציל את אחשורוש בזכות ידיעת שפת "הפרסית" (שע"י כך הבין את דברי בגתן ותרש שדיברו בשפה זו) שיש צורך להיות בקי בענייני העולם ובשפת האומות, אלא בדיוק ההפיך כיון שדווקא העובדה שבגתנא ותרש ידעו שבני ישראל לא לומדים שפות שונות, היא העובדה שגרמה להם לא לחשוש לדבר בקרבת מרדכי, ולכן הצליח לשמוע את דבריהם ולהעביר זאת למלך.