אהל רח"ל: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (←ביקורת) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (←חלק ב') |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
במאמר נוסף בספר אותו כתב ליברמן תחת השם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את חוקר חיים דב פרידברג ברשלנות והוספת קטעים שגויים בספריו{{הערה|שם, עמ' 481}}. | במאמר נוסף בספר אותו כתב ליברמן תחת השם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את חוקר חיים דב פרידברג ברשלנות והוספת קטעים שגויים בספריו{{הערה|שם, עמ' 481}}. | ||
===חלק ב'=== | ===חלק ב'=== | ||
{{ | בחלק השני מופיע ארבע מדורים, "בפרוזדור של החסידות". "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש" וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון{{הערה|שם=הקדמה|מתוך הקדמה}}, בשונה מהחלק הראשון, חלק זה יצא בשפת ה[[אידיש]] ונימק זאת בכך שרצה להיצמד לשפת מקורו{{הערה|שם=הקדמה}}, המאמר המרכזי בספר הוא "אגדה ואמת על בתי הדפוס של החסידים" שבו הוא מפרט את תולדות בתי הדפוס החסידיים, וסותר את הטענה לפיה החסידים הקימו בתי דפוס משלהם. מאמרים נוספים הם על טענתו של ליברמן ש"מגיד" פירושו לנביאים, וכן על סברתו של ליברמן לפיה המנהג היה בעבר שלא קוראים לנשים בשמותיהם{{הערה|עיתון "הצפירה", ט"ו תמוז תשמ"א.}}. | ||
===חלק ג'=== | ===חלק ג'=== | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
גרסה מ־14:54, 1 בפברואר 2021
אהל רחל הינו ספר ביבליוגרפי, הכולל מאמרים ומחקרים של החוקר החסידי ר' חיים ליברמן, מזכירו של הרבי הריי"צ, שהתפרסמו בזמנים שונים, על גבי בימות שונות.
הוצאה לאור
לאורך השנים פרסם החוקר והספרן החב"די ר' חיים ליברמן מאות מאמרים בכתבי עט שונים, שנגעו בתחום עיסוקו במחקר ובבליוגרפיה מתוקף תפקידו כספרן הראשי בספרייתו האישית של אדמו"ר הריי"צ.
לקראת הגיעו לגיל גבורות, החל לכנס את מאמריו בסיועו של החוקר ר' יהושע מונדשיין. הספר הראשון יצא לאור בשנת תש"מ ונכללו בו מאמרים ומחקרים שפורסמו במרוצת השנים בלשון הקודש. ליברמן בחר לקרוא לספר בשם 'אהל רחל' ורמז בו בראשי תיבות את שמו ושם ארוסתו שנרצחה בשואה.
מי שדחף את ר' חיים ליברמן להדפיס את הספר היה ר' זלמן חנין, ועל פי עדותו של ר' זלמן היה זה בהוראת הרבי, והרבי בעצמו שילם אחר כך לזלמן חאנין את הכסף.
פעמים רבות בטרם נסיעתו של הרבי לאוהל, ביקש מזלמן חנין דו"ח, בנוגע להתקדמות בעריכת הספר.
הספר השני בסדרה יצא לאור בשנת תשמ"א, ובו מאמרים שנכתבו בשפת האידיש.
הספר השלישי יצא לאור בשנת תשד"מ, והוא תרגום ללשון הקודש של הספר השני. הספר תורגם על ידי ר' יהושע מונדשיין.
תוכן הספר
חלק א'
בתחילת הספר מובא סדרת מאמרים של חיים ליברמן בשם "כיצד חוקרים חסידות בישראל", בה מתאונן חיים ליברמן נגד חוקר החסידות גרשם שלום ותלמידיו, שע"פ שיטתו של ליברמן מי שצריך לחקור את החסידות הם החסידים בעצמם ולא יהודים שירדו מן הדת[1], במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים רבים במאמריהם של גרשום שלום ותלמידיו, וסותר את טענותיהם של גרשם שלום שביניהם:הטענה שחלק מגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, שהרבי יעקב יוסף כץ זייף מדרש חז"ל ועוד[2].עיקר טענותיו של ליברמן הם כנגד סברותיו של הפרופסור גרשם שלום שלפיהם הספרים נזד הדמע ומשמרת קודש נכתבו נגד הבעל שם טוב, ליברמן סתר את טענותיו של גרשם שלום, וטען שכל מטרתו היא רק לנסות לחדש חידושים גם אם הם לא נכונים[3].
לאחר מכן מבאר ליברמן את אגרת אדמו"ר הזקן "וצדקה כנחל איתן", וטוען נגד ביאורו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין שלטענתו ביאר את האגרת לא נכון[4]. בהמשך סותר ליברמן את טענתו של החוקר חיים דב פרידברג שספר "אגרות קודש" של רבי מנחם מנדל מוויטבסק הודפס בשנת תק"ס וטוען שהוא הודפס בשנת תק"ע[5]. בהמשך הספר מביא ליברמן את סדר רבונתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מסביר את הסיבה להתיישבות רבי נחמן מברסלב באומן, ואת יחס חב"ד לספרו של הרחמ"ל ועוד[6]
חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים[7], בחלק נוסף בספר עוסק ליברמן בחקר אישים, במהלך מאמרו מוכיח ליברמן את היותו של ר' ישעיה כמגיה בבית הדפוס בצפת, אודות יחסו של בעל "חיי אדם" להגר"א, זהותו של מחבר הספר "מילין דרבנן" (שע"פ ליברמן הוא רבי ישראל מזאמוטש), שהמשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה, ועוד[8].
במאמר נוסף בספר אותו כתב ליברמן תחת השם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את חוקר חיים דב פרידברג ברשלנות והוספת קטעים שגויים בספריו[9].
חלק ב'
בחלק השני מופיע ארבע מדורים, "בפרוזדור של החסידות". "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש" וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון[10], בשונה מהחלק הראשון, חלק זה יצא בשפת האידיש ונימק זאת בכך שרצה להיצמד לשפת מקורו[10], המאמר המרכזי בספר הוא "אגדה ואמת על בתי הדפוס של החסידים" שבו הוא מפרט את תולדות בתי הדפוס החסידיים, וסותר את הטענה לפיה החסידים הקימו בתי דפוס משלהם. מאמרים נוספים הם על טענתו של ליברמן ש"מגיד" פירושו לנביאים, וכן על סברתו של ליברמן לפיה המנהג היה בעבר שלא קוראים לנשים בשמותיהם[11].
חלק ג'
ביקורת
מאמריו של חיים ליברמן נגד החוקר גרשם שלום עוררו ביקורת גדולה כנגדו מגרשם שלום ותלמידיו, הם טענו נגד שיטתו של חיים ליברמן שלפיהם רק חסידים ראוים לחקור את החסידות, ולפי דבריהם דווקא מחקר ע"י חסידים יגרום לסילוף המציאות[13], במכתב ששלח ליברמן למהלמן, הסביר ליברמן כי היה צריך להגיב בצורה כל כך קשה ובביטויים חריפים כנגד שלום, משום ש"השעה הייתה צריכה לכך". עם זאת ציין ליברמן כי דחה הצעה לפרסם את המאמרים בקונטרס נפרד, בשל חששו שיתפרסם כבעל מדון[14].
לקריאה נוספת
- טוביה פרשל, אהל רח"ל – לר' חיים ליברמן איש החקר החב"די, מאמר הערכה וביקורת ספרים לרגל ההוצאה לאור של הספרים - בטאון 'הצפירה' ט"ו תמוז תשמ"א
קישורים חיצוניים
- הספר באתר היברו בוקס: חלק א' • חלק ב' • חלק ג'
הערות שוליים
- ↑ "שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם" אהל רח"ל, א, עמ' 1
- ↑ אהל רח"ל, א, פרק א'
- ↑ אהל רח"ל, שם, פרק ב' ג' וד'
- ↑ אהל רח"ל, שם, "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"
- ↑ אהל רח"ל, שם, "ספר אגרות קודש"
- ↑ שם, שם, עמ' 54 - 74
- ↑ שם, שם, 79 - 461
- ↑ שם, עמ' 461 - 511
- ↑ שם, עמ' 481
- ↑ 10.0 10.1 מתוך הקדמה
- ↑ עיתון "הצפירה", ט"ו תמוז תשמ"א.
- ↑ פתקים משולחנו של הרבי חלק ג עמוד 324
- ↑ דוד אסף, ""על שלושה חוקרי חסידות", מדעי היהדות 31, (תשנ"א), עמ' 109–111.
- ↑ המכתב התפרסם בנספח הביבליוגרפי של דוד אסף (למאמרו של שלום הנ"ל), אצל שלום, השלב האחרון, עמ' 89 - 90.