חידושי תורה: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
בדורות הקודמים נזהרו מלכתוב חידושי תורה, ורק עסקו בהם התלמידי חכמים הגדולים. כפי שכותב [[האדמו"ר הזקן]] ב[[הלכות תלמוד תורה]]{{הערה|פרק ב' סעיף ב'.}}, ש'''לאחרי''' שאדם לומד תורה בהעמקת ה[[דעת]] ויורד לעומקם של הסברות והטעמים, אז הוא יכול לחדש בתורה. וכן כותב ה[[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[קונטרס עץ החיים]]{{הערה|סעיף כ"ז}}: {{ציטוטון|הלימוד הנרצה הוא אשר תכלית תכלית לימודו יהי' לידע את הדבר שלומד בידיעה טובה ומאושרה על מקומה, ולא להשתדל לחדש חידושים ולבנות בנינים.}}. | בדורות הקודמים נזהרו מלכתוב חידושי תורה, ורק עסקו בהם התלמידי חכמים הגדולים. כפי שכותב [[האדמו"ר הזקן]] ב[[הלכות תלמוד תורה]]{{הערה|פרק ב' סעיף ב'.}}, ש'''לאחרי''' שאדם לומד תורה בהעמקת ה[[דעת]] ויורד לעומקם של הסברות והטעמים, אז הוא יכול לחדש בתורה. וכן כותב ה[[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[קונטרס עץ החיים]]{{הערה|סעיף כ"ז}}: {{ציטוטון|הלימוד הנרצה הוא אשר תכלית תכלית לימודו יהי' לידע את הדבר שלומד בידיעה טובה ומאושרה על מקומה, ולא להשתדל לחדש חידושים ולבנות בנינים.}}. | ||
הרבי אומר{{הערה | הרבי אומר{{הערה|[[דבר מלכות במדבר]] ו[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15927&st=&pgnum=259 ספר השיחות תשמ"ח עמוד 249]}} שכל זה היה בדורות הקודמים, שאז היו מאוד זהירים בנוגע לכתיבת חידושי תורה. אך כיום, מצד אחד יש להזהר עוד יותר ואין לסמוך ל[[הלכה]] מן ההערות; אך מצד שני אדרבה, דוקא בגלל שישנה 'ירידת הדורות', צריכים למצוא עוד אופנים בשביל להגדיל ולהרחיב את [[לימוד התורה]]. ועל ידי כתיבת החידוש שאז צריך להסביר זאת לזולת, מתוספת אצלו ההבנה בלימוד. | ||
הרבי מוכיח מכמה מקומות שהחידוש שייך אצל כל יהודי. כמו שכתוב ב[[תניא]] {{הערה|[[אגרת הקודש - פרק כ"ו]].}}: {{ציטוטון|לכל [[יהודי]] יש את את הכח והחיוב לחדש בתורה}}. וכן ב[[זוהר]]{{הערה|חלק א' י"ב ב'.}}: {{ציטוטון|לאפשה לה}} - להרחיבה, שלכל יהודי יש את הכח להרחיב את התורה. | הרבי מוכיח מכמה מקומות שהחידוש שייך אצל כל יהודי. כמו שכתוב ב[[תניא]] {{הערה|[[אגרת הקודש - פרק כ"ו]].}}: {{ציטוטון|לכל [[יהודי]] יש את את הכח והחיוב לחדש בתורה}}. וכן ב[[זוהר]]{{הערה|חלק א' י"ב ב'.}}: {{ציטוטון|לאפשה לה}} - להרחיבה, שלכל יהודי יש את הכח להרחיב את התורה. | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
==אי דיוק ופרסום== | ==אי דיוק ופרסום== | ||
הרבי אומר{{הערה| | הרבי אומר{{הערה|[[דבר מלכות במדבר]]}}, שגם אם אין הכותב בטוח על אמיתותם ודיוקם של החידשים שכותב, אל לו למנוע עצמו מלכתוב אותם. ועוד יותר, עליו לפרסמם לרבים ולהדפיסם ב[[קובץ הערות]]. עם זאת, אין לקחת מהחידושים הוראה ל[[הלכה]] בפועל, וניתן לכתוב בסוף ההערה: "וכל זה הוא לפי עניות דעתי ויאן להורות מכאן". הרבי מוסיף, שהעובדה שהאדם יפרסם את חידושו, תגרום לו לעיין שוב במה שכתב ולתקנם מטעויות וחוסר דיוקים. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־23:55, 17 בנובמבר 2020
חידושי תורה או הערות הוא הכינוי לכתיבת ביאור חדש על קטע מהתורה לאחר עיון. הביאור נכתב - בדרך כלל - על פי הכתוב במקומות אחרים בתורה.
הראוי לכתוב
בדורות הקודמים נזהרו מלכתוב חידושי תורה, ורק עסקו בהם התלמידי חכמים הגדולים. כפי שכותב האדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה[1], שלאחרי שאדם לומד תורה בהעמקת הדעת ויורד לעומקם של הסברות והטעמים, אז הוא יכול לחדש בתורה. וכן כותב האדמו"ר הרש"ב בקונטרס עץ החיים[2]: "הלימוד הנרצה הוא אשר תכלית תכלית לימודו יהי' לידע את הדבר שלומד בידיעה טובה ומאושרה על מקומה, ולא להשתדל לחדש חידושים ולבנות בנינים.".
הרבי אומר[3] שכל זה היה בדורות הקודמים, שאז היו מאוד זהירים בנוגע לכתיבת חידושי תורה. אך כיום, מצד אחד יש להזהר עוד יותר ואין לסמוך להלכה מן ההערות; אך מצד שני אדרבה, דוקא בגלל שישנה 'ירידת הדורות', צריכים למצוא עוד אופנים בשביל להגדיל ולהרחיב את לימוד התורה. ועל ידי כתיבת החידוש שאז צריך להסביר זאת לזולת, מתוספת אצלו ההבנה בלימוד.
הרבי מוכיח מכמה מקומות שהחידוש שייך אצל כל יהודי. כמו שכתוב בתניא [4]: "לכל יהודי יש את את הכח והחיוב לחדש בתורה". וכן בזוהר[5]: "לאפשה לה" - להרחיבה, שלכל יהודי יש את הכח להרחיב את התורה.
חידוש בתורה
הגמרא[6] אומרת: "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכל ניתן למשה מסיני."
הרבי שואל על על כך מספר שאלות[7]:
- איך יתכן שהם גם חידוש של התלמיד, וגם ניתנו למשה מסיני - ענין ישן?
- איך אפשר לומר על מצוות חדשות שתקנו חכמים, שהם ניתנו בסיני?
- איך חכמי התורה יכולים להוסיף על תורתו של ה'?
ומבאר, שהחידושים שמחדשים ישראל, נמצאים בהעלם בחכמתו של ה', וישראל שגם הם מגיעים מחכמתו של ה', מגלים בחידושי התורה שלהם את החכמה שהיתה בהעלם עצמי. ולכן זהו גם חידוש - כי עד אז לא היה בגילוי; וגם ניתן בסיני - כי נמצא בהעלם בחכמה.
אי דיוק ופרסום
הרבי אומר[8], שגם אם אין הכותב בטוח על אמיתותם ודיוקם של החידשים שכותב, אל לו למנוע עצמו מלכתוב אותם. ועוד יותר, עליו לפרסמם לרבים ולהדפיסם בקובץ הערות. עם זאת, אין לקחת מהחידושים הוראה להלכה בפועל, וניתן לכתוב בסוף ההערה: "וכל זה הוא לפי עניות דעתי ויאן להורות מכאן". הרבי מוסיף, שהעובדה שהאדם יפרסם את חידושו, תגרום לו לעיין שוב במה שכתב ולתקנם מטעויות וחוסר דיוקים.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ פרק ב' סעיף ב'.
- ↑ סעיף כ"ז
- ↑ דבר מלכות במדבר וספר השיחות תשמ"ח עמוד 249
- ↑ אגרת הקודש - פרק כ"ו.
- ↑ חלק א' י"ב ב'.
- ↑ מגילה י"ט ב'.
- ↑ קונטרס כ"ב שבט תשנ"ב
- ↑ דבר מלכות במדבר