המושבות היהודיות בפלך חרסון: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־06:07, 6 בספטמבר 2020

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

המושבות היהודיות בפלך חרסון, הינם ישובים יהודים שהוקמו על ידי אדמו"ר הזקן, והתפתחו על ידי אדמו"ר האמצעי.

קבלת אישור התיישבות

מהדברים שאדמו"ר הזקן עסק בהם כבר בצעירותו מזמן חתונתו, הוא העברת יהודים לעסוק במלאכת קרקע.

לאחר נצחון מלחמת נפליון^[1], הצר ברוסיה רצה להעניק למשפחת אדמו"ר הזקן מתנה הכרה בכך שאדמו"ר הזקן היה בצידו בעת המלחמה.

אדמו"ר האמצעי ביקש בשביל כך שיאשר ליהודים להקים מושבים חקלאים בפלך חרסון.

הבקשה התקבלה. והצאר שלח אישור להתיישבות.

אדמו"ר האמצעי ביקש מיהודים ומחסידים להעתיק למושבות והבטיח שיבוא לבקרם

בשנת ? הגיע אדמו"ר האמצעי לבקרם, ולאחר מכן שלח את ר' הלל מפאריטש שיבקרם במקומו.

מהערים היהודיות שהיו מרכז יהודי ועזרו ליהודים לקיים חיי תורה ומצוות היא העיר ניקולייב עיר הולדתו וילדותו של הרבי.

באחד ממסעותיו בפלך חרסון נפטר ר' הלל בי"א מנחם אב.

שדה מנוחה

הישוב הראשון שהוקם בשם "שדה מנוחה" (סעידע מענוכא, באידיש). ההתיישבות‬ כונתה "שדה מנוחה הגדולה", לאחר שנוסדה גם "שדה מנוחה הקטנה".

ההתיישבות נקראת^[2] על שם בתו של אדמו"ר האמצעי מרת מנוחה שנפטרה בצעירותה^[3].

תיאור החיים במושבות

תיאור מיוחד נשמר מאת אסף שמחוני^[4] בן לאחד ממשפחות המתיישבים:

"...נאמר על המושבות הללו שנבדלו מסביבתן בכך שמעולם לא נראה בהן איכר שיכור - למעט בשמחת תורה - או איכר שמפליא את מכותיו באשתו. אין ספק שהיו להן עוד כמה מאפיינים ייחודיים. תושביהן שבתו בשבתות ובחגים מכל מלאכה והקפידו לקיים חלק ניכר מתרי"ג המצוות גם כאשר העבודה בשדות כבדה עליהם. "בהתקרב הימים הנוראים", כתב, למשל, מרדכי שמחוני כעבור עשרות שנים, "היה אבא מתחיל לזמזם את התפילות. מכין את הכלים לחריש. את שקי הזריעה. בודק את העגלה אם יש בה כל האבזרים הדרושים, וחוזר על התפילות. ... בערב יום הכיפורים היו יוצאים לבית הקברות לפקוד את קברי היקרים ולאחר מכן מתכנסים לתפילת יממה שלמה בבית הכנסת. בחג הסוכות היו מקימים סוכה ליד כל בית. ... עונת הזריעה באביב קצרה היתה והמאמץ הכרוך בה גדול כי השדות מרוחקים ורבה החרדה מפני הגשמים העשויים לרדת כל שעה ולהפריע את העבודה. כדי לא לבזבז זמן לנסיעות הלוך ושוב היו נשארים כל השבוע בשדה. מקימים חניון וישנים בבגדים בעגלה מחופה. לשדה היינו יוצאים עם הנץ השחר. כשהגיעה שעת התפילה היה אבא מתעטף בטליתו, מניח תפילין ולוחש תפילותיו תוך כדי נסיעה בעגלה. ... תוך כדי חרישה היה אבא מתפלל בקול רם את תפילת המנחה. רק ב'שמונה עשרה' היה אומר להפסיק ולעמוד על המקום לרגע קל".

בתקופה קומוניסטית

הטיהורים הגדולים של סטאלין של אמצע שנות השלושים פגעו גם בפרוייקט ההיאחזות היהודית בקרקע. אף על פי כן, המשיכו הקולחוזים היהודיים לתפקד ולהצליח, יחסית, יותר מאחרים. עד אשר הונף עליהם הגרזן הנאצי בתש"א.

מן המושבות עלו ארצה משפחות וקבוצות, רבים מאד נשארו באוקראינה ונספו, אם בידי סטאלין ואם בידי הנאצים. אלה שעלו, הגיעו מוכנים לעבודת האדמה, עם ידע שהיה כל כך נדיר בארץ, ועם רצון עז להגשים התישבות בארצנו שלנו. הם היוו את גרעין החקלאות בעמק יזרעאל ובאזורים אחרים. בין הבאים היו ראשוני המתישבים בגבע, נהלל, עין חרוד, כפר ויתקין, הגרעין המייסד של קיבוץ משמרות, עוד. כמה מהמשפחות ידועות ומוכרות בתחומים שונים, בצבא, בחברה ועוד.

ביניהם היה חיים בבילוב, לימים בבלי. הוא היה בן הרב של המושבה, שדה מנוחה הקטנה שבפלך חרסון והיה מחלוצי החקלאות בעמק יזרעאל, ממייסדי קיבוץ גניגר, ומהמחדשים בחקלאות הארצית בכלל.

השואה בפלך חרסון

סיפורה של ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה הסתיים בצורה טראגית.

ב כ"ד אלול תש"א - ריכזו הנאצים ועוזריהם את יהודי המקום ברפת, הריצו אותם בקבוצות של שישים איש אל התעלה – וירו בהם.

כך הושמדה בשיטתיות נאצית כלל האוכלוסייה היהודית שחייתה באזור ומנתה כ-15 אלף נפש. מאז גוועו המושבות היהודיות בערבות חרסון ולא קמו עוד לתחייה.

רק שתי מצבות על קברי אחים נותרו – זכר ליהודי שדה מנוחה.

כך הסתיים רצף של 135 שנות התיישבות יהודית חקלאית בדרום אוקראינה.

המושבות כיום

המושבות קיימות עד היום אך מאוכלסות באיכרים רוסיים שרובם לא מודעים כלל להיסטוריה היהודית ולמשמעות השמות העבריים שנשמרו. מַאלַה שדה מנוחה היא שדה מנוחה הקטנה ו-נגרטוב שזו בעצם הדרך הרוסית לבטא את השם נהר טוב.

משפחות חב"דיות מיוצאי המושבות

קטגוריה:משפחת אדמו"ר שליט"א - צאצאי הרב אברהם דוד לאוואט

משפחת הורוביץ - צאצאי ר' יצחק מתמיד.
קטגוריה:משפחת חריטונוב
קטגוריה:משפחת וילשאנסקי.
משפחת פרלוב - צאצאי הרב חיים מרדכי פרלוב.
חסידי חב"ד תושבי ניקולייב

הערות שוליים

↑ בכל זה ראה בארוכה בספרו של ר' יהושע מונדשיין המסע האחרון.
↑ בעמוד הפייסבוק המשפחתי, שבט שמחוני.
↑ גירסא אחרת: היהודים הראושנים "פה ננוח", אמרו לעצמם - וקראו למקום "שדה מנוחה".
↑ לימים אלוף בצה"ל.

[1] בכל זה ראה בארוכה בספרו של ר' יהושע מונדשיין המסע האחרון.

[2] בעמוד הפייסבוק המשפחתי, שבט שמחוני.

[3] גירסא אחרת: היהודים הראושנים "פה ננוח", אמרו לעצמם - וקראו למקום "שדה מנוחה".

[4] לימים אלוף בצה"ל.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 מהדברים ש[[אדמו"ר הזקן]] עסק בהם כבר בצעירותו מזמן חתונתו, הוא העברת יהודים לעסוק במלאכת קרקע.
-לאחר נצחון מלחמת נפליון{{הערה|בכל זה ראה בארוכה בספרו של ר' [[יהושע מונדשיין]] [[המסע האחרון]].</ref>, הצר ברוסיה רצה להעניק למשפחת אדמו"ר הזקן מתנה הכרה בכך שאדמו"ר הזקן היה בצידו בעת המלחמה.
+לאחר נצחון מלחמת נפליון{{הערה|בכל זה ראה בארוכה בספרו של ר' [[יהושע מונדשיין]] [[המסע האחרון]].}}, הצר ברוסיה רצה להעניק למשפחת אדמו"ר הזקן מתנה הכרה בכך שאדמו"ר הזקן היה בצידו בעת המלחמה.
 אדמו"ר האמצעי ביקש בשביל כך שיאשר ליהודים להקים מושבים חקלאים בפלך חרסון.
@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 הישוב הראשון שהוקם בשם "שדה מנוחה" (סעידע מענוכא, באידיש). ההתיישבות‬ כונתה "שדה מנוחה הגדולה", לאחר שנוסדה גם "שדה מנוחה הקטנה".
-ההתיישבות נקראת{{הערה|בעמוד הפייסבוק המשפחתי, שבט שמחוני.</ref> על שם בתו של אדמו"ר האמצעי מרת '''מנוחה''' שנפטרה בצעירותה{{הערה|גירסא אחרת: היהודים הראושנים "פה ננוח", אמרו לעצמם - וקראו למקום "שדה מנוחה".</ref>.
+ההתיישבות נקראת{{הערה|בעמוד הפייסבוק המשפחתי, שבט שמחוני.}} על שם בתו של אדמו"ר האמצעי מרת '''מנוחה''' שנפטרה בצעירותה{{הערה|גירסא אחרת: היהודים הראושנים "פה ננוח", אמרו לעצמם - וקראו למקום "שדה מנוחה".}}.
 [[קובץ:מפת המושבות.jpg|ממוזער|מפה של חלק מהמושבות.]]
 ==תיאור החיים במושבות==
-תיאור מיוחד נשמר מאת אסף שמחוני{{הערה|לימים אלוף בצה"ל.</ref> בן לאחד ממשפחות המתיישבים:
+תיאור מיוחד נשמר מאת אסף שמחוני{{הערה|לימים אלוף בצה"ל.}} בן לאחד ממשפחות המתיישבים:
 "...נאמר על המושבות הללו שנבדלו מסביבתן בכך שמעולם לא נראה בהן איכר שיכור - למעט בשמחת תורה - או איכר שמפליא את מכותיו באשתו. אין ספק שהיו להן עוד כמה מאפיינים ייחודיים. תושביהן שבתו בשבתות ובחגים מכל מלאכה והקפידו לקיים חלק ניכר מתרי"ג המצוות גם כאשר העבודה בשדות כבדה עליהם. "בהתקרב הימים הנוראים", כתב, למשל, מרדכי שמחוני כעבור עשרות שנים, "היה אבא מתחיל לזמזם את התפילות. מכין את הכלים לחריש. את שקי הזריעה. בודק את העגלה אם יש בה כל האבזרים הדרושים, וחוזר על התפילות. ... בערב יום הכיפורים היו יוצאים לבית הקברות לפקוד את קברי היקרים ולאחר מכן מתכנסים לתפילת יממה שלמה בבית הכנסת. בחג הסוכות היו מקימים סוכה ליד כל בית. ... עונת הזריעה באביב קצרה היתה והמאמץ הכרוך בה גדול כי השדות מרוחקים ורבה החרדה מפני הגשמים העשויים לרדת כל שעה ולהפריע את העבודה. כדי לא לבזבז זמן לנסיעות הלוך ושוב היו נשארים כל השבוע בשדה. מקימים חניון וישנים בבגדים בעגלה מחופה. לשדה היינו יוצאים עם הנץ השחר. כשהגיעה שעת התפילה היה אבא מתעטף בטליתו, מניח תפילין ולוחש תפילותיו תוך כדי נסיעה בעגלה. ... תוך כדי חרישה היה אבא מתפלל בקול רם את תפילת המנחה. רק ב'שמונה עשרה' היה אומר להפסיק ולעמוד על המקום לרגע קל".