כתיבה וחתימה טובה (ניגון)

הניגון "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה" חובר בחודש אלול שנת תשמ"ח, בעקבות שעוד מט"ו מנחם אב: "ולהעיר גם מהידוע ש״חמשה עשר באב״ עולה מכוון כמנין "כתיבה וחתימה טובה",

אולם השיחה שגרמה ליצירתו של הניגון הייתה מראש חודש אלול תשמ"ח, שכללה הוראה למעשה: {{ציטוט:=להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה את רעותה (וכן הטף, ילד לחבירו, וילדה לחברתה), לכאו״א בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הן בע״פ, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים[2], ש״נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יום הכפורים רומז לו . . שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים״, אשר, ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו' ומראה פנים שוחקות לכולם וממלא בקשותיהם כו' — מוסיפה בברכתו של הקב״ה למלא משאלותיהם של כאו״א מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד.}}

שני מדריכים קעמפים 'גן ישראל' בדטרויט, שבעקבות שיחה זו הולידו את הניגון, שנקבל באהבה לא רק על ילדי הקעמפ אלא גם על הרבי!

ילדי הקעמפ שחזרו מדטרויט לביתם בניו יורק. ג' אלול היום בו ילדי הקעמפ חזרו, קבוצה מתוכם הלכו להתפלל תפילת מעריב יחד עם הרבי (בביתו של הרבי ברחוב פרזידנט, אשר באותה שנה הרבי היה מתפלל בביתו אחרי הסתלקות הרבנית חיה מושקא נ"ע כידוע). אחרי מעריב, הילדים הכריזו כדרכם "יחי" והחלו לנגן את ניגונם החדש, "כתיבה וחתימה טובה". הרבי הביט בהם במבט זוהר.

הרבי עלה באיטיות, מחזיק את סידורו בידו הימנית, וידו השמאלית על המעקה. בערך במחצית המדרגות, הרבי עצר ועודד את השירה בידו השמאלית. זה חזר על עצמו כמה פעמים תוך כדי שהרבי ממשיך לעלות למעלה.

להפתעת כולם, ר' לייבל גרונר המזכיר של הרבי חזר למטה (הוא נהג ללוות את הרבי למעלה) ואמר שהרבי הולך לחזור לחלוקת דולרים לצדקה.

היסטוריית הניגון

הלחן עצמו, נראה שזהו ניגון "כללי", שמקורו לאו דווקא בחב"ד, וייתכן שהוא ניגון ישן מסורתי, שכן החזנים משלבים אותו לעיתים בסוף קדיש על "תתקבל" בימים נוראים, וכן הילדים משלבים אותו בסוף ברכת המזון על הקטע "יראו את ה' קדושיו" עד "ברוך הגבר". עד למאורע הנ"ל, היה 'ניגון שמחה' זה מושר מזמן לזמן ללא מילים, בהתוועדויות של הרבי ובמעמד בכוס של ברכה.

בהתוועדויות תשמ"ח כינו את הניגון בשם "ניגון של שמחת תורה", ומספרים שעם הניגון הזה הרבי היה נכנס להקפות! שלא כמו ניגון "רחמנא דעני" המושר בימי הסליחות, שגם אותו מנגנים מהר בהתגברות הקצב, אולם התנועה שלו (הסולם שלו) הוא בשברון לב, הרי שהניגון של "כתיבה וחתימה טובה" במהותו הוא בתנועה של שמחה (סולם מז'ור). זה לא תחינה ותפילה ל"כתיבה וחתימה טובה", אלא פסק דין כמו שמבואר בטור, שלמרות שראש השנה הוא יום דין אבל אנחנו בטוחים מראש בניצחון ובחתימה טובה ולכן אנחנו ניגשים לראש השנה מתוך שמחה, בפרט כפי שהרבי הדגיש את עבודת השמחה הגלויה בחודש אלול (במאמר "שוש אשיש" תשמ"ג בסופו), ובי"ד אלול תשמ"ח, ימים ספורים אחרי המאורע הנ"ל, הרבי אמר את השיחה המפורסמת של "שמחה בטהרתה".

קישורים חיצוניים

http://nichoach.blogspot.com/2019/09/blog-post.html