כת הפרנקיסטים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 117: / שורה 117: @@
 בהקדמה לרשימה כותב הרבי הריי"צ: סיפור זה שמע כ"ק אדמו"ר הזקן מחיצתו מתלמיד הבעש"ט ר' משה מעשל, שהוא היה השליח לדבר מצוה ומחיצתו ממורו הרב המגיד:
-===שליח הבעש"ט והישועה בקמיניץ===
+===סיפור הגזרה והישועה בקמיניץ===
 ר' חיים ישראל דער טעפטר (היוצר) היה שלוחו של מורנו הבעשל שם טוב אל האריכבשוף דמבוסקי בקמיניץ-פודלסק להעיד בו אשר באם לא יבטל את גזירת שריפת התלמוד ושאר ספרי ישראל ולא יבטל את הקנס מעל יהודי קמיניץ לחזק בית תפלתם - ימות מיתה חטופה, וסגן הארכיבישוף מיקולסקי היה באותו מעמד אשר דמובוסקי ענה ליהודי: אמור למשלחך כי בז אני לו ולהפחדתו, ולראש הכומרים ציווה דמובסקי אשר יזרז את הכומרים לאסוף ספרי ישראל ולעשות במת מוקד בטבור העיר, ולשלוח רצים בכל הגליל לפרסם דבר שריפת ספרי ישראל, שונאי דתם, ואשר מכל הגליל יבואו בהמון חוגג לראות במחזה איך ינקמו בתורת שונאי דתם, ואם עד היום ההוא - יום שלישי - לא יביאו היהודים את הכסף הקנס אשר הטיל עליהם בשביל תיקון בית תפלתם, יפשטו כל הקהל על היהודים ויבוזו את כל אשר להם בבתיהם ובחנויותיהם.
@@ שורה 125: / שורה 125: @@
 ===שליחות הבעש"ט בלבוב===
+בשנת תקי"ט שלח מורנו הבש"ט נ"ע את חאחד מתלמידיו הצעירים ר' משה מעשל מכפר בעזענקע עם מכתב אלא תלמדו ר' [[חיים רפפורט]].. מורנו הבעש"ט כתב גם עד ידי תלמדיו ר' משה מעשל אל איש אחד בלבוב ור' חיים ישראל שמו וצוה אשר איש לא ידע מזה וכאשר ימסור את המכתב - לא יהי לו שום שיח ושיג עם ר' חיים ישראל..
+ביום החמישי בצהרים - מספר ר' משה מעשל - באתי ללבוב .. הלכתי לקיים את דבר השליחות השניה, למסור מכתב מורנו הבעש"ט לר' חיים ישראל היוצר (חיים ישראל דער טעפער) - וכשכזרתי לבית הדין מצאתי שהגאון הלך כבר לביתו. הלכתי לביתו ומסרתי לו מכתב מורנו הבעש"ט.
+כראות הגאון את המעטפה של המכתב, עמד מלוא קומתו, ובשמעו כי הנני שלוח אליו מאת מורנו הבעש"ט למסור לו את המכתב - האירו פני קדשו ובהדרת כבוד מיוחדה קרא את האגרת הקודש. ככלותו לקרוא נאנח עמוקמ, ויאמר: כי קהל עד ישאל בלבוב ואגפיה זקוקים לרחמים גדולים על אודות הגזירה הנוראה - היה לא תיהיה - לבטל חלילה וחס אמירת "עלינו לשבח".
+הגאון (ר' חיים רפפורט)
+ביום הששי בבוקר, הלך ר' חיים ישראל אל סגן הארכיבישוף מיקולסקי ויתרה בו כי אם לא יבטל את הגזירה - ייענש קשה. ויגע בו מיקולסקי ויגרשהו מעל פניו. וביום הראשון בירדו מעל הבימה בבית תפלתם נתקל ונפל ושבר את רגלו וידו הימנית ויתעלף מהכאב הגדול וישאוהו אל ביתו, ובהיותו מתגולל בעצמת מכאוביו, נזכר על היהודי שהיה אצלו ביום ששי שעבר, ובהתבוננו נזכר שאת היהודי הזה ראה בהיותו במיניץ-פודולסק בעת שהתרה בהארכיבישוף דמבוסקי כי יבטל את גזירת שריפה ספרי ישראל ובאם לא ישמע לו - ימות. ויצו מיקלסקי את ראש הכומרים להודיע להרב ולקהיה שהוא מבטל את גזירת קריעת "עלינו לשבח" מסידורי התפלה ואשר היהודים יתנהגו בתפלותיהם כמו עד עתה.
+כרגע נתפשטה השמועה בכל העיר, וליהודי לבוב היתה אור ושמח. וישלחו שלוחים בכל הגלילל להודיע כי נתבטלה הגזירה, ומטעם הגאון (ר' חיים רפפורט) הוכרז שישימו את התענית ולתפללה ערבית ידליקו בכל בתי הכנסיות הרבה נרות כמו ביום טוב, ויתפללו בניגון המקובל מהמהר"ל מפראג - שמנגים בנימים הונראים - אבל בלי כריעה והשתחוואה על הארץ.
 {{להשלים}}