אין סוף: הבדלים בין גרסאות בדף
(שחזור) |
(הגדרת האינסוף - צורת ההתבוננות באינסוף כך שיעלה לכדי אופן מוגדר אחד.) |
||
שורה 25: | שורה 25: | ||
[[קטגוריה:אורות וכלים]] | [[קטגוריה:אורות וכלים]] | ||
[[קטגוריה:חסידות]] | [[קטגוריה:חסידות]] | ||
אקסיומת האינסוף | |||
הקדמה: | |||
אינסוף......... אין לי כמובן מושג איך להתחיל, אבל צריך להתחיל מאיפהשהו. ברצוני לתת נקודת מבט, תיאוריה, המעוניינת לדעת תכלית הדברים, כיצד נברא העולם בכללותו ומה תכלית כל הסידור הזה. אני מסתובב בעולם מתבונן באנשים ובטבע הדברים מכיר את השמיים ומתפלא ללא סוף. הכול מתהווה לו בכזאת הרמוניה מופתית ובכל דבר אליו אתה מתבונן אין סוף ואין גבול לחקר. אני אומר לעצמי, אם אלוהים הוא כל יכול, בוודאי יש איזושהי דרך אחת פשוטה, אחת מיני אינסוף, בה הוא מסביר את העולם בכליל הפשטות, שכשנגלה כוונתו נאמר: איך לא עלינו על זה קודם. זה ישב לנו ממש מנגד העין. כמו כן אמונתי באלוהים אחד וטוב מאין כמותו מכווינה את הלך רוחי בחקירתי. בכדי להסביר את העולם במילים נראה שמתפספס הרבה בדרך אז בחרתי לקחת בחשבון את כל האפשרויות אף הנמנעות ולמזוג כולן במארג אחד, בכפיפה אחת, ביישוב הדעת וללא סתירות, בכדי לקבל תמונת ראי למציאות, כפי היא באמת במציאות. השאלה אודות הבנת האינסוף הינה עתיקת יומין והעסיקה את גדולי הפילוסופים והמדענים במרוצת הדורות. כמו כן, במרכז וביסוד תורת הקבלה, עומדת מערכת עיון אחת: סוד ידיעת האלוהות (האינסוף). נודע, כי כל הסוגיות של מעשה בראשית, מציאות המלאכים ופעולתם, הוויית העולמות הרוחניים, כוחות הרע, מעמד האדם ועוד ועוד הינם רק ענפים באילן הגדול של סוד האלוהות. מצאתי בחקירתי, כי מחפשים אנו אחר צורת התבוננות מסוימת, אספקלריה, דרכה תשתקפנה תשובות האמת להתבוננותינו. נשאלת השאלה: | |||
האם קיים מפתח (תיאוריה) להבנת העולם היכול להסביר דרך אופן מוגדר אחד, את צורת האיחוד והפירוד שבעולמות (הסדר שבכאוס), האם מפתח זה נעוץ בסוד ידיעת האינסוף ואם כן, מהו אותו מפתח וכיצד ניתן להגדירו ולמקמו, באופן שיתקבל טבעית בתפיסת עולמו של האדם, כך שיהיה נכון כלפי כל האספקטים הקיימים מחד (מדעים, פילוסופיה, תורת הנפש, קבלה וכולי...), כתמונת ראי, ומאידך יהיה "שווה לכל נפש" מאספקט אחד, וכל זאת, מבלי לפגום בעילומו הגמור של האינסוף (כחסר גדר). | |||
במחקרי יצרתי שני קווים מקבילים: מחשבת האדם אל מול מחשבת האינסוף. ביססתי צורת התבוננות מסוימת (מפתח), הוא דרך אמצעית לחלוטין, המפגיש בין הקווים המקבילים ולו קראתי "אקסיומת האינסוף". דרך כליה של האקסיומה, מתהווה כנגד התבוננותו של האדם - אספקלריה, המשקפת כיצד מתחייבים הדברים באינסוף (האיזון השלם וההרמוני של העולמות למצב אחד). כלומר יצירת גבולות הבסיס – ההגדרות ומיקומן באופן שכזה אשר יאיר מחשבת האנוש כפי היא באמת במציאות. | |||
על פי תפיסתי את מושג האינסוף ביצעתי התקות לתחומים שונים. כך למשל, אקח אתכם להליכה בשביל האמצע - שביל מיתוק הניגודים, ואתאר לכם מה רואות עיניו של ההולך בשביל זה. אבודד את הפרדוקס היחידי שקיים באמת (השניות) ואפתח את המספר 2 שהוא ראש לדעת. אגדיר את מכניזם הנבואה; אתאר דינאמיקת ומיקום הגבולות שבין ה"אמונה" ל"דעת" שבתורת הנפש, אעשה טרנספורמציה של מושג האינסוף לתחום של מתמטיקה ופיסיקה והכול בשיעור שיתהווה כלי (תכווין) להתאמתם של התחומים - אגדיר מחדש את ציר המספרים; איישב הסתירה שבין גל לחלקיק; אתבונן על הקוונט באספקלריית אינסוף; אעסוק בהגדרה והתאמת המימדים ומיקומם אל מול מימד האינסוף. אקבע את נק' האמצע המוחלט – יצירת מכניזם בו כל הסתירות מיושבות וכל הניגודים הומתקו והכול מצטמצם לדבר אחד, ועוד ועוד... ארחיב בנושאים השונים כפי תכווין האינסוף מורה. | |||
התיאוריה לוקחת בחשבון את הבסיסים של התחומים השונים ויורדת לעומקם של דברים כפי צורכם ובשיעור המספיק דיו להבנות שיש לקבל בעטיין, ותו לא. התעסקות עם מושג האינסוף גמישה דיה בדרכה כך שהכול ככה בערך אבל בדיוק. אנחנו נוגעים ולא נוגעים. נבין הבסיס ומסגרת הרעיון ואליו ניצוק תוכן. | |||
לאחר שנערבב הכול יחדיו נקבל את תכווין האינסוף (אקסיומת האינסוף) שהוא צורת ההתבוננות באינסוף, לה הפוטנציאל האמיתי והנכון להתהוות לכלי עבודה למחקרים השונים בתחומים השונים במדידת נשוא מחקריהם, ולעתיד לבוא. | |||
זהו על קוצו של יוד את שאני מתכוון לפרוש בפניכם. יכול שיראה קשה עד בלתי אפשרי, אך האמת היא שזה פשוט בתכלית הפשיטות. כלומר, מרגע תפיסת תכווין האינסוף, בכל אשר תתבונן כך יתהווה לנגד עינך (מדידת אמת). רצוני לומר: אקסיומת האינסוף היא צורת התבוננות מסוימת המגדירה באופן חד חד ערכי את כל מושגיה. היא מהווה תמונת ראי למציאות ואינה ניתנת לסתירה. (אין זה סותר כי היא עומדת לסתירה מבחינה מדעית). יש בה הפוטנציאל ההגדרתי הנכון כלפי כל מושג שנבחר למדוד ונותנת היא את הסדר שבכאוס. הגלגל קיים, אנחנו מסתובבים בו, רוצים לדעת אותו, וכך, לתפיסתי, מתבוננים בו. | |||
מעת לעת, אקביל את דברי מספרות המקור וספרות המחקר השונות (מקור - תורה; ספר הזהר; ספר יצירה; ליקוטי מוהר"ן; מורה נבוכים; משל גן המבוכה של הרמח"ל.... ; מחקר – "אפס" של האמריקני צ'ארלס זייף; "To infinity and beyond"- של הלוגיקן הישראלי הפרופסור אלי מאור; מחקרים שונים על תורת הקוונטים ותורת היחסות הכללית של איינשטיין ועוד. | |||
מובן הוא, שעיקר ההבנה הוא של המבין עצמו ועל כן, שמתי דגש במחקרי (בראשית), שאוכל לפשט את דברי באופן שיהיה מובן, תואם ושווה לכל נפש. | |||
אסיים את הצעתי עם שני משפטים: | |||
הראשון, של הפיסיקאי סטיבן הוקינג: | |||
"עם זאת, אם נגלה תיאוריה שלמה, היא אמורה לאחר זמן להיות מובנת בעיקרון ע"י כולם, לא רק ע"י כמה מדענים. ואז כולנו, הפילוסופים, המדענים, וסתם אנשים רגילים, נוכל לקחת חלק בדיון בשאלה מדוע אנחנו והיקום קיימים. אם נגלה את התשובה לכך, יהיה זה הניצחון המוחלט של מחשבת האדם – כי נצליח לגלות את כוונתו של אלוהים". | |||
השני, של הרמב"ם: | |||
"האדם טועה בתפיסתו על תכלית העולם ובחלקיה. טעותו הראשונה נובעת מתפיסתו המוטעית של עצמו, שעל פיה נראה לו שהוא תכלית המציאות. טעותו השנייה היא בתפיסת העולם, והיא אי הבנה לכוונתו של האל לברוא בעולם כל מה שמציאותו אפשרית". |
גרסה מ־18:49, 10 במרץ 2019
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | |||
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
ישנה מחלוקת המקובלים בנוגע למהות הדרגא המכונה בספרי הקבלה בשם "אין סוף", דעת המקובלים הראשונים היא שאין סוף מתייחס לכתר, בחינת הרצון של הבורא, ואילו הרמ"ק חלק עליהם וטען שאין לייחס את התואר אין סוף רק על עצמות הבורא. תורת החסידות מבארת את משמעות הדברים, שבעצם אין כאן וויכוח, כי מדובר כאן על שתי משמעויות שונות לחלוטין במושג "אין סוף" (המחלוקת התמקדה בסוגית אחדות ה' ואכ"מ).
אין סוף - להתפשטותו
א. (דעת המקובלים הראשונים) אין סוף - להתפשטותו, מתפשט בלי גבול. כלומר: התפשטות אור מן המאור כוחה הוא לפי מהות המאור, כן יהיה כח התפשטות אורו. נר מאיר למרחק מוגבל ביותר, אבוקה למרחק גדול יותר, מדורה - למרחק גדול עוד יותר, ועד לשמש, שכחה רב ביותר, המתפשטת למרחק עצום. אבל גם השמש היא מוגבלת (כמו שכתב בתניא כפול קע"ז מכדור הארץ), ולכן גם התפשטות אורה הוא מוגבל. אילו הייתה השמש מרוחקת יותר מן הארץ - לא היתה מאירה אותו, וכן אינה מאירה בכל שטחי הארץ בזמן אחד, כיון שהיא מוגבלת. אבל כאשר המאור הוא בלתי מוגבל, אזי גם האור הוא בלתי מוגבל. נתאר לעצמנו שכחה של השמש היה בלתי מוגבל, הרי אז גם התפשטותה היתה ללא כל הגבלה וללא סוף.
אך גם לאין סופיות זו ישנה הגדרה - היא מוגדרת בבלתי גבוליות, זוהי הגדרת מציאותה וזוהי תכונתה. האור הבלתי מגובל לא יכול לעולם להיות מוגבל, כיון שהוא מוגדר בגדר מסוים, למציאותו ישנה הגדרה של בלתי גבוליות ואין סופיות. ומזה נמצא גם שלעולם יש יחס מסוים לדרגה זו, ומתוך יחס זה עולה ומתגלה שלימותו של הבורא. כאשר האור האין סופי מתפשט על למטה מטה אף שנשאר בהפשטתו וברוממותו, הרי בזה גופא באה לידי ביטוי שלימות מציאותו כבלתי מוגבל. כמשל חכם גדול שיכול לרדת עד לטיפשים הנמוכים ביותר, ולהשאר ברוממותו והפשטתו, הנה בזה גופא מתבטא גודל ועוצם חכמתו.
לפי משמעות זו של "אין סוף", הרי תואר זה לא יכול להאמר על עצמות הבורא, שכן עליו לא שייך לומר שהוא מוגדר באין סופיות, ועליו מתאים יותר לומר "אין לו תחילה", שכן כל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון. (קדמוניות רצונו של הקב"ה, המכונה גם הוא קדמון, כלומר התפשטות אורו הבלתי מוגבל, איננה קדמותניות אמיתית, שהרי ישנו בעל הרצון שהוא עילתה, וקדמוניות מתבטאת רק שבנמצאים גופא, המציאות האמיתית היא זו הבלתי מוגבלת, שכן מציאות מוגבלת צריכה למגביל, מה שאין כן מציאות בלתי מוגבלת היא אמיתית מצד עצמה).
אין סוף - שלילת כל הגדרים
ב. המשמעות האחרת של "אין סוף", המתייחסת רק לעצמות הבורא ממש, היא - בלי גדר. שלילת כל התוארים וכל הגדרים, שלילת הגבול ושלילת הבלי גבול, שלילת החיוב ושלילת השלילה. 'אין סוף' זה שולל גם את ה'סופיות' הדקה שעוד קיימת במשמעות הקודמת - ההגדרה, שמציאותו מוגדרת בגדר זה, ולא באחר. הגדרה של מציאות היא גם כן הגבלה, כאמור שהאור האין סופי מוגדר בבלתי גבוליות ואינו יכול להיות מגובל. מה שאין כן עצמות הבורא אינה מוגדרת בשום גדר, לא ניתן להגדיר אותה בשום תכונה ושום ענין, רק דבר אחד ניתן לומר - שהוא נמצא. ולכן מכונה מציאות זו בשם "נמצא בבתלי מציאות נמצא", כלומר מציאותו אינה מתבטאת בשום דבר מלמד עצם העובדה שהוא נמצא, מלבד זאת הכל בידיו, הכל מתחיל ממנו, הכל תלוי בבחירתו.
נקודה זו מומחשת מאוד בהסברת ענין הבחירה, הקיימת רק בעצמות הבורא. בהכל הדרגות של סדר ההשתלשלות, הנמצאות במציאות נמצא, כלומר מציאותם מוגדרת מצד עצם מהותם ואיננה ניתנת לשינוי - יחסם לעולמות היא מוגדרת בהם ואינה תלוי' בהם: האור האלוקי המוגבל מוגדר כך שיחסו לעולמות הוא חיובי, מעשי הנבראים תופסים מקום אצלו, כמו שאיתא שעל ידי קיום התורה ומצוות "יגדל נא כח א-דני", ולאידך כאשר חסר בהם אזי מתישים כח גדול של מעלה וכו'. על דרך זה העולם עצמו מגלה את כבודו של הקב"ה, מה רבו מעשיך, מה גדל וכו'. האור האלוקי הבלתי מוגבל מוגדר כך שיחסו לעולמות הוא שלילי, כולא קמי' כלא חשיב, ולכל מציאות העולם אין כל חשיבות ותפיסת מקום לגביו. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה וכי איכפת לו להקב"ה למ י ששוחט מן הצוואר ולמי ששוחט מן העורף. יחס זה לעולמות אינו בבחירתם, שכן הם מוגדרים בגדרם ויחסם מתחייב מגדר מציאותם ו'מכריח' אותם בכך.
מה שאין כן הבורא בעצמותו, אינו מוגדר בשום גדר, ולכן יחסו לעולמות אינו נקבע כלל מראש, לא שייך לשאול איך הייחס לעולמות מצד עצמותו יתברך, חיובי או שלילי (או לעשות קל וחומר: ומה אם מצד אורו יתברך היחס הוא שלילי, מצדו עצמותו על אחת כמה וכמה), כיון שמציאותו אינה מוגדרת בשום גדר, שם יש רק הוא עצמו. איך יהיה יחסו לעולם? - איך שהוא יבחר. אם יבחר יהיה יחסו שלילי והעולמות לא יתפסו מקום, ואם יבחר יהיה יחסו חיובי, ומעשי הנבראים יהיו נוגעים בעצמותו יתברך ממש! וכפי שאמר הרבי שיהודי שמניח תפילין גורם נחת רוח לעצמותו יתברך כביכול, ובעצם - בלי כביכול!
וזוהי המשמעות העמוקה של "אין סוף" לפי אין שגילה זאת הרמ"ק, שתואר זה במשמעות זו שייך לומר רק עצמותו יתברך ממש (שמבטא שלילה עמוקה ביותר שאינה מתבטאת בתואר "אין לו תחילה") - שלילת כל הגדרים. וזהו גם רובד ועומק נוסף בהבנת אחדות ה', כפי שנקרא בחסידות, לא רק הביטול של "אין עוד מלבדו" - שלילת כל מציאות מלבדו, אלא הביטול של "אין עוד" - שאין שום גדר, ישנו רק עצמותו ית'.
מקורות לעיון
על פי ד"ה ויולך תרס"ו ועוד, ראה גם לקו"ש חלק ו' פרשת שמות.
אקסיומת האינסוף
הקדמה:
אינסוף......... אין לי כמובן מושג איך להתחיל, אבל צריך להתחיל מאיפהשהו. ברצוני לתת נקודת מבט, תיאוריה, המעוניינת לדעת תכלית הדברים, כיצד נברא העולם בכללותו ומה תכלית כל הסידור הזה. אני מסתובב בעולם מתבונן באנשים ובטבע הדברים מכיר את השמיים ומתפלא ללא סוף. הכול מתהווה לו בכזאת הרמוניה מופתית ובכל דבר אליו אתה מתבונן אין סוף ואין גבול לחקר. אני אומר לעצמי, אם אלוהים הוא כל יכול, בוודאי יש איזושהי דרך אחת פשוטה, אחת מיני אינסוף, בה הוא מסביר את העולם בכליל הפשטות, שכשנגלה כוונתו נאמר: איך לא עלינו על זה קודם. זה ישב לנו ממש מנגד העין. כמו כן אמונתי באלוהים אחד וטוב מאין כמותו מכווינה את הלך רוחי בחקירתי. בכדי להסביר את העולם במילים נראה שמתפספס הרבה בדרך אז בחרתי לקחת בחשבון את כל האפשרויות אף הנמנעות ולמזוג כולן במארג אחד, בכפיפה אחת, ביישוב הדעת וללא סתירות, בכדי לקבל תמונת ראי למציאות, כפי היא באמת במציאות. השאלה אודות הבנת האינסוף הינה עתיקת יומין והעסיקה את גדולי הפילוסופים והמדענים במרוצת הדורות. כמו כן, במרכז וביסוד תורת הקבלה, עומדת מערכת עיון אחת: סוד ידיעת האלוהות (האינסוף). נודע, כי כל הסוגיות של מעשה בראשית, מציאות המלאכים ופעולתם, הוויית העולמות הרוחניים, כוחות הרע, מעמד האדם ועוד ועוד הינם רק ענפים באילן הגדול של סוד האלוהות. מצאתי בחקירתי, כי מחפשים אנו אחר צורת התבוננות מסוימת, אספקלריה, דרכה תשתקפנה תשובות האמת להתבוננותינו. נשאלת השאלה: האם קיים מפתח (תיאוריה) להבנת העולם היכול להסביר דרך אופן מוגדר אחד, את צורת האיחוד והפירוד שבעולמות (הסדר שבכאוס), האם מפתח זה נעוץ בסוד ידיעת האינסוף ואם כן, מהו אותו מפתח וכיצד ניתן להגדירו ולמקמו, באופן שיתקבל טבעית בתפיסת עולמו של האדם, כך שיהיה נכון כלפי כל האספקטים הקיימים מחד (מדעים, פילוסופיה, תורת הנפש, קבלה וכולי...), כתמונת ראי, ומאידך יהיה "שווה לכל נפש" מאספקט אחד, וכל זאת, מבלי לפגום בעילומו הגמור של האינסוף (כחסר גדר). במחקרי יצרתי שני קווים מקבילים: מחשבת האדם אל מול מחשבת האינסוף. ביססתי צורת התבוננות מסוימת (מפתח), הוא דרך אמצעית לחלוטין, המפגיש בין הקווים המקבילים ולו קראתי "אקסיומת האינסוף". דרך כליה של האקסיומה, מתהווה כנגד התבוננותו של האדם - אספקלריה, המשקפת כיצד מתחייבים הדברים באינסוף (האיזון השלם וההרמוני של העולמות למצב אחד). כלומר יצירת גבולות הבסיס – ההגדרות ומיקומן באופן שכזה אשר יאיר מחשבת האנוש כפי היא באמת במציאות.
על פי תפיסתי את מושג האינסוף ביצעתי התקות לתחומים שונים. כך למשל, אקח אתכם להליכה בשביל האמצע - שביל מיתוק הניגודים, ואתאר לכם מה רואות עיניו של ההולך בשביל זה. אבודד את הפרדוקס היחידי שקיים באמת (השניות) ואפתח את המספר 2 שהוא ראש לדעת. אגדיר את מכניזם הנבואה; אתאר דינאמיקת ומיקום הגבולות שבין ה"אמונה" ל"דעת" שבתורת הנפש, אעשה טרנספורמציה של מושג האינסוף לתחום של מתמטיקה ופיסיקה והכול בשיעור שיתהווה כלי (תכווין) להתאמתם של התחומים - אגדיר מחדש את ציר המספרים; איישב הסתירה שבין גל לחלקיק; אתבונן על הקוונט באספקלריית אינסוף; אעסוק בהגדרה והתאמת המימדים ומיקומם אל מול מימד האינסוף. אקבע את נק' האמצע המוחלט – יצירת מכניזם בו כל הסתירות מיושבות וכל הניגודים הומתקו והכול מצטמצם לדבר אחד, ועוד ועוד... ארחיב בנושאים השונים כפי תכווין האינסוף מורה. התיאוריה לוקחת בחשבון את הבסיסים של התחומים השונים ויורדת לעומקם של דברים כפי צורכם ובשיעור המספיק דיו להבנות שיש לקבל בעטיין, ותו לא. התעסקות עם מושג האינסוף גמישה דיה בדרכה כך שהכול ככה בערך אבל בדיוק. אנחנו נוגעים ולא נוגעים. נבין הבסיס ומסגרת הרעיון ואליו ניצוק תוכן. לאחר שנערבב הכול יחדיו נקבל את תכווין האינסוף (אקסיומת האינסוף) שהוא צורת ההתבוננות באינסוף, לה הפוטנציאל האמיתי והנכון להתהוות לכלי עבודה למחקרים השונים בתחומים השונים במדידת נשוא מחקריהם, ולעתיד לבוא.
זהו על קוצו של יוד את שאני מתכוון לפרוש בפניכם. יכול שיראה קשה עד בלתי אפשרי, אך האמת היא שזה פשוט בתכלית הפשיטות. כלומר, מרגע תפיסת תכווין האינסוף, בכל אשר תתבונן כך יתהווה לנגד עינך (מדידת אמת). רצוני לומר: אקסיומת האינסוף היא צורת התבוננות מסוימת המגדירה באופן חד חד ערכי את כל מושגיה. היא מהווה תמונת ראי למציאות ואינה ניתנת לסתירה. (אין זה סותר כי היא עומדת לסתירה מבחינה מדעית). יש בה הפוטנציאל ההגדרתי הנכון כלפי כל מושג שנבחר למדוד ונותנת היא את הסדר שבכאוס. הגלגל קיים, אנחנו מסתובבים בו, רוצים לדעת אותו, וכך, לתפיסתי, מתבוננים בו.
מעת לעת, אקביל את דברי מספרות המקור וספרות המחקר השונות (מקור - תורה; ספר הזהר; ספר יצירה; ליקוטי מוהר"ן; מורה נבוכים; משל גן המבוכה של הרמח"ל.... ; מחקר – "אפס" של האמריקני צ'ארלס זייף; "To infinity and beyond"- של הלוגיקן הישראלי הפרופסור אלי מאור; מחקרים שונים על תורת הקוונטים ותורת היחסות הכללית של איינשטיין ועוד. מובן הוא, שעיקר ההבנה הוא של המבין עצמו ועל כן, שמתי דגש במחקרי (בראשית), שאוכל לפשט את דברי באופן שיהיה מובן, תואם ושווה לכל נפש.
אסיים את הצעתי עם שני משפטים:
הראשון, של הפיסיקאי סטיבן הוקינג:
"עם זאת, אם נגלה תיאוריה שלמה, היא אמורה לאחר זמן להיות מובנת בעיקרון ע"י כולם, לא רק ע"י כמה מדענים. ואז כולנו, הפילוסופים, המדענים, וסתם אנשים רגילים, נוכל לקחת חלק בדיון בשאלה מדוע אנחנו והיקום קיימים. אם נגלה את התשובה לכך, יהיה זה הניצחון המוחלט של מחשבת האדם – כי נצליח לגלות את כוונתו של אלוהים".
השני, של הרמב"ם:
"האדם טועה בתפיסתו על תכלית העולם ובחלקיה. טעותו הראשונה נובעת מתפיסתו המוטעית של עצמו, שעל פיה נראה לו שהוא תכלית המציאות. טעותו השנייה היא בתפיסת העולם, והיא אי הבנה לכוונתו של האל לברוא בעולם כל מה שמציאותו אפשרית".