כתר

תרשים עשר הספירות. ספירת הכתר מופיעה בראש המשולש העליון

ספירת הכתר היא לפי שיטת רוב המקובלים הספירה הראשונה בעשר הספירות. לפי שיטת חב"ד במנין הספירות ספירת הכתר לא נמנית בדרך כלל בין הספירות, ובמקומה מונים את ספירת הדעת.

ענינה

בתחילת המשך תער"ב מבאר אדמו"ר הרש"ב, כי אפשר לפרש את המילה כתר בשלוש אופנים. אופן ראשון כתר מלשון סיבוב (כמו לכתר את העיר) - ענין זה קיים בכתר שהוא אור מקיף על כל העולמות. אופן שני כתר מלשון 'כתר לי זעיר' (חכה לי רגע) כלומר כתר מלשון ציפיה - ענין זה קיים בכתר, שבכתר אי אפשר להבין דבר (הציפיה היא המתנה לדבר שעדיין איננו קיים). אופן שלישי כתר כמו עטרה שמקפת את הראש, כך הכתר שהוא אור מקיף שלמעלה מכל העולמות.

בניגוד לשאר הספירות אשר לכל אחד יש אור פנימי מסויים, אור הכתר מקיף מלמעלה ונמצא בשווה בשאר הספירות. ענין ספירת הכתר בנפש קשור בתענוג וברצון שהן מידות כלליות שאינם באיבר מסויים.

ויובן על פי משל מנפש האדם: בכללות הנפש קיימים שני עניינים: עצם הנפש (הנפש עצמה, מה שהיא רוצה, רצון הנפש, כי הרצון אינו אלא המשכת הנפש עצמה) וכוחותיה (שכל ורגש), אך בפרטיות גם בעצם הנפש (ברצון) ישנם שני עניינים: מה רוצים, ולמה רוצים. שני עניינים אלו נקראים בחסידות חיצוניות הרצון ופנימיות הרצון.

וכך בנמשל באלוקות, בכללות קיימות שתי בחינות: עצם האלוקות שלמעלה מעולמות נקרא כתר (הכח האלקי המקיף, שלמעלה מהעולמות. ונקרא כתר דוגמת כתר המלך, שמצד אחד אינו כלל חלק מגוף המלך, אך מצד שני לא זו בלבד שהוא למעלה מהמלך אלא עוד זאת שהוא הדבר שעושה את המלך למלך), והכח האלקי המתלבש בעולמות (בסדר ההשתלשלות, הכולל את ארבעת העולמות אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה), אך בפרטיות בכתר עצמו שני עניינים: פנימיות הכתר (פנימיות הרצון) הנקראת עתיק יומין, וחיצוניות הכתר (חיצוניות הרצון).

בפרטיות עוד יותר גם בחיצוניות הכתר (חיצוניות הרצון) יש שני עניינים: רצון העליון (שורש התורה ומצוות), ואריך אנפין (שורש העולמות).

פנימיות הכתר וחיצוניות הכתר

ספירת הכתר מתחלקת בדרך כלל לשני חלקים: פנימיות הכתר וחיצוניות הכתר. בעולמות, מקבילה חלוקה זו לפרצוף עתיק יומין שהוא פנימיות הכתר, ופרצוף אריך אנפין שהוא חיצוניות הכתר. בנפש האדם מבוארת חלוקה זו באופן כי פנימיות הכתר הוא התענוג, וחיצוניות הכתר הוא הרצון.

השתלשלות הכתרים

בניגוד להשתלשלות של שאר הספירות, בו כל עולם מקבל מהמלכות של העולם הגבוה ממנו, הרי שהשתלשלות הכתרים היא באופן אחר, ובו הכתר של כל עולם מקבל מהכתר הכללי.