אגרות בעל התניא ובני דורו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם<ref>יש שטענו שחסידי חב"ד מנעו ממנו להדפיס זאת, אך אין יסוד כלל לדבריהם.</ref>. | בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם<ref>יש שטענו שחסידי חב"ד מנעו ממנו להדפיס זאת, אך אין יסוד כלל לדבריהם.</ref>. | ||
חלק מהדברים שהתכוון להדפיס בחלק שני נדפסו ממקורות שונים בקובץ [[יגדיל תורה]], וחלקם הידפס בעצמו בקובץ ישורון תחת מדור "אגרות בעל התניא ובני דורו חלק ב". | |||
חלקו האחרון של הספר עוסק ב[[גניזה החרסונית]]. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]], והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני [[הרבי]], והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו בכמה וכמה מכתבים. | חלקו האחרון של הספר עוסק ב[[גניזה החרסונית]]. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]], והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני [[הרבי]], והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו בכמה וכמה מכתבים. | ||
גרסה מ־17:53, 7 במאי 2018
הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", מכיל את "כל האיגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורות אליו או אודותיו". יצא לאור בשנת תשי"ג, על ידי הסופר דוד צבי הילמן.
בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם[1].
חלק מהדברים שהתכוון להדפיס בחלק שני נדפסו ממקורות שונים בקובץ יגדיל תורה, וחלקם הידפס בעצמו בקובץ ישורון תחת מדור "אגרות בעל התניא ובני דורו חלק ב".
חלקו האחרון של הספר עוסק בגניזה החרסונית. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית, והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי, והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו בכמה וכמה מכתבים.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ יש שטענו שחסידי חב"ד מנעו ממנו להדפיס זאת, אך אין יסוד כלל לדבריהם.