עבודת התפילה

עבודת התפילה היא מושג חב"די עתיק יומין, המתייחס להנהגה החסידית המיוחדת בתפילה.

בעולם החסידי בכלל ובחסידות חב"ד בפרט, הכניסו משמעות מיוחדת ועמוקה לעבודת ה', ובמרכזה - עבודת התפילה.

ישנן שיטות שונות בעולם החסידי הכללי לעבודת התפילה, ונהרא נהרא ופשטיה.

בחב"ד ההדגשה היא על ההכנה לתפילה, כמו-כן על ההתבוננות בשעת התפילה עצמה.

ההכנה לתפילה כוללת אצל חסידי חב"ד טבילה במקוה טהרה קודם התפילה, נתינת צדקה, ולימוד החסידות.

הרבי הורה בהזדמנות מסוימת גם ללמוד פרק מספר התניא כל יום קודם תפילת שחרית.

לימוד החסידות קודם התפילה כולל לימוד מאמרי חסידות חב"ד, והתבוננות לאחר הלימוד בחומר הנלמד, בקשר עם התפילה שבאה לאחר-מכן.

הלימוד לא צריך להישאר כמשהו תיאורטי ושכלי בלבד, אלא עליו לחדור פנימה. על האדם להסיק מתוכו פעולה למעשה, שתגרום לו להשתנות לטובה ולפעול בעצמו התקרבות לבוראו.

בשעת התפילה עצמה, מתבוננים בפירוש מילים על-פי פנימיות התורה שהיא תורת החסידות.

יש מי שמנגנים ניגון חסידי במשך התפילה בכדי להיטיב את ההתבוננות במילים, ובכדי לפעול הזזה בלב המתפלל.

בחב"ד לא הוגדרה עבודת התפילה בזמן, אך חסידים רבים נוהגים להתפלל שעות ארוכות בכדי להצליח ולהתפלל כראוי, עד כמה שניתן.

בימי חול תופעה זו מצויה פחות מסיבות מובנות אך ביום השבת-קודש בה חסידים כמו שאר עם-ישראל פנויים יותר לעבוד את בוראם, תופעה זו רחבה הרבה יותר.