שנאה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " שנאה" ב־" שנאה") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שנאה''' היא הרגש של ה[[נפש]] הנמשך מ[[קו השמאל]]. השנאה לרע היא חלק מרכזי מעבודת השם ומהוה יסוד לריחוק מהחטאים ומה[[סטרא אחרא]] כמאמר הכתוב "אוהבי השם שנאו רע". | '''שנאה''' היא הרגש של ה[[נפש]] הנמשך מ[[קו השמאל]]. השנאה לרע היא חלק מרכזי מעבודת השם ומהוה יסוד לריחוק מהחטאים ומה[[סטרא אחרא]] כמאמר הכתוב "אוהבי השם שנאו רע". | ||
==השנאה לרע== | ==השנאה לרע== | ||
קיימים שני סוגי | קיימים שני סוגי שנאה: שנאה אחת הקיימת מריחוק, והיא השנאה של הנפש האלוקית לרע: הנפש האלוקית מכירה בגודל המיאוס שבחטאים ועבירות, ולכן קיימת בקרבה רגש עז של סלידה ותיעוב, ויותר מכך של שנאה עזה כאש - לכל דבר שנוטף ממנו ריח של מרידה בה'. שנאה זו מאותו שורש שהנפש הבהמית שונאת כל דבר המזיק לה. כך גם הנפש האלוקית שונאת כל דבר המרחיק אותה מאלקות{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/27/7a&search=%D7%A9%D7%A0%D7%90%D7%94 ליקוטי תורה ואתחנן ו', א]}}. | ||
מסיבה זאת, בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י']]}} קובע אדה"ז כי כפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה ל[[סטרא אחרא]] והמיאוס ב[[רע]] בתכלית, כי המיאוס הוא הפך ה[[אהבה]] ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. | מסיבה זאת, בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י']]}} קובע אדה"ז כי כפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה ל[[סטרא אחרא]] והמיאוס ב[[רע]] בתכלית, כי המיאוס הוא הפך ה[[אהבה]] ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. | ||
אודות כך מסופר כי כששמעו את קריאת הפרשה מפיו של החסיד ר' [[בנימין קלעצקער]], השתנה מראה פניו של ר' בנימין, כולו הפך להיות אדום, מלא | אודות כך מסופר כי כששמעו את קריאת הפרשה מפיו של החסיד ר' [[בנימין קלעצקער]], השתנה מראה פניו של ר' בנימין, כולו הפך להיות אדום, מלא שנאה וכעס על '[[עמלק]]'. פעם נכח שם ר' [[זלמן זזמר]] שפנה אליו ושאלו: "מה רע עשה לך [[עמלק]] יותר מאשר לכל יהודי אחר, שכל כך עצומה שנאתך איליו? במקום להשיב לו אמר ר' בנימין: "סע לליאזנא לרבינו הזקן". ואכן כך עשה ר' זלמן ומאז נהפך ל[[חסיד]]. | ||
ענין זה נתבאר בספר התניא{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י"ד]]}} כי {{ציטוטון|שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית [[שנאה]] או אפילו שלא בתכלית [[שנאה]] הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת [[אהבה בתענוגים]] להתענג על ה' מעין עולם הבא}}. | |||
==שנאת אומות העולם== | ==שנאת אומות העולם== | ||
ישנה | ישנה שנאה ששורשה דווקא משורש משותף: זו היא שורש השנאה של אומות העולם לעם ישראל. דווקא מכיון שיש להם שורש משותף, שבשרשם האומות העולם מקבלים חיות מאלקות, לכן השר שלהם שלמעלה, שהיא ה[[צורה]] של השר - החלק הרוחני שלו, מרגיש כי יש לו שייכות לאלקות, ועל כן יש בו קנאה עזה על כך שאין לו חלק מעשי באלקות. זו שורש השנאה של אומות העולם לישראל. העצה לכך היא שהקב"ה גוער בשר ומבהיר לו את מקומו ותפקידו האמיתי{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/maamarei/566a/10/86&search=%D7%A9%D7%A0%D7%90%D7%94 > מאמרי אדה"ז תקס"ו ח"א ד"ה להבין ענין מ"ש בתיקונים דקוב"ה ושכינתי' יגערו בס"מ פז]}}. | ||
{{הערות שוליים|}} | {{הערות שוליים|}} | ||
גרסה מ־02:54, 11 בדצמבר 2016
שנאה היא הרגש של הנפש הנמשך מקו השמאל. השנאה לרע היא חלק מרכזי מעבודת השם ומהוה יסוד לריחוק מהחטאים ומהסטרא אחרא כמאמר הכתוב "אוהבי השם שנאו רע".
השנאה לרע
קיימים שני סוגי שנאה: שנאה אחת הקיימת מריחוק, והיא השנאה של הנפש האלוקית לרע: הנפש האלוקית מכירה בגודל המיאוס שבחטאים ועבירות, ולכן קיימת בקרבה רגש עז של סלידה ותיעוב, ויותר מכך של שנאה עזה כאש - לכל דבר שנוטף ממנו ריח של מרידה בה'. שנאה זו מאותו שורש שהנפש הבהמית שונאת כל דבר המזיק לה. כך גם הנפש האלוקית שונאת כל דבר המרחיק אותה מאלקות[1].
מסיבה זאת, בספר התניא[2] קובע אדה"ז כי כפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית, כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית על כן נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.
אודות כך מסופר כי כששמעו את קריאת הפרשה מפיו של החסיד ר' בנימין קלעצקער, השתנה מראה פניו של ר' בנימין, כולו הפך להיות אדום, מלא שנאה וכעס על 'עמלק'. פעם נכח שם ר' זלמן זזמר שפנה אליו ושאלו: "מה רע עשה לך עמלק יותר מאשר לכל יהודי אחר, שכל כך עצומה שנאתך איליו? במקום להשיב לו אמר ר' בנימין: "סע לליאזנא לרבינו הזקן". ואכן כך עשה ר' זלמן ומאז נהפך לחסיד.
ענין זה נתבאר בספר התניא[3] כי "שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפילו שלא בתכלית שנאה הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת אהבה בתענוגים להתענג על ה' מעין עולם הבא".
שנאת אומות העולם
ישנה שנאה ששורשה דווקא משורש משותף: זו היא שורש השנאה של אומות העולם לעם ישראל. דווקא מכיון שיש להם שורש משותף, שבשרשם האומות העולם מקבלים חיות מאלקות, לכן השר שלהם שלמעלה, שהיא הצורה של השר - החלק הרוחני שלו, מרגיש כי יש לו שייכות לאלקות, ועל כן יש בו קנאה עזה על כך שאין לו חלק מעשי באלקות. זו שורש השנאה של אומות העולם לישראל. העצה לכך היא שהקב"ה גוער בשר ומבהיר לו את מקומו ותפקידו האמיתי[4].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==