חמדת ימים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏בתורת חב"ד: ענין של פרשנות...)
אין תקציר עריכה
שורה 15: שורה 15:
ב[[שבחי הבעל שם טוב]] - שאינו נחשב לספר מוסמך במיוחד, מובא סיפור בו בעל ה[[תולדות יעקב יוסף]] קנה את הספר מבלי דעת מי מחברו, והבעל שם טוב העיר לו כי ספר פסול על שולחנו ואז נטלו בסמרטוט וזרקו על הרצפה.
ב[[שבחי הבעל שם טוב]] - שאינו נחשב לספר מוסמך במיוחד, מובא סיפור בו בעל ה[[תולדות יעקב יוסף]] קנה את הספר מבלי דעת מי מחברו, והבעל שם טוב העיר לו כי ספר פסול על שולחנו ואז נטלו בסמרטוט וזרקו על הרצפה.
==בתורת חב"ד==
==בתורת חב"ד==
הספר אינו מובא בכתבי רבותינו. [[הרבי]] העדיף לציין לספר שמציין לספר זה מאשר לציין לספר זה עצמו{{הערה|1=פעם ציינו מניחי השיחה לספר כמקור למנהג להרבות בצדקה בחנוכה והרבי ציווה לחפש מקור אחר{{מקור}}. וראה גם ‏‎[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/3/504&search=%D7%97%D7%9E%D7%93%D7%AA+%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D אג"ק מהרבי] וזה לשונו: הובא בשד"ח (אס"ד ר"ה ב' ד) שכ"כ בחמדת ימים.}}.
הספר אינו מובא כמעט בכתבי רבותינו, אך [[אדמו"ר הזקן]] מביאו ב[[קונטרס אחרון]] לסימן רפ"ה. בנוסף [[המגיד מקאזניץ]] מזכירו בספרו רמזי ישראל, ורבי שבתי מראשקוב מצטט ממנו במקומות אי ספור (בהעלם שמו)
 
[[הרבי]] העדיף לציין לספר שמציין לספר זה מאשר לציין לספר זה עצמו{{הערה|1=פעם ציינו מניחי השיחה לספר כמקור למנהג להרבות בצדקה בחנוכה והרבי ציווה לחפש מקור אחר{{מקור}}. וראה גם ‏‎[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/3/504&search=%D7%97%D7%9E%D7%93%D7%AA+%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D אג"ק מהרבי] וזה לשונו: הובא בשד"ח (אס"ד ר"ה ב' ד) שכ"כ בחמדת ימים.}}.


{{הערות שוליים|}}
{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:ספרי קבלה]]
[[קטגוריה:ספרי קבלה]]

גרסה מ־06:44, 10 בנובמבר 2016

חמדת ימים הוא ספר שנכתב על פי קבלת האריז"ל ומיוחס לאחד מתלמידיו. הספר פורסם על ידי רבי ישראל יעקב אלגאזי שהעתיקו מכתב יד ישן עלום שם שרכש בקרבת העיר צפת וכותב כי לא ידוע מי הוא הצדיק שכתב את הספר.

בספר מופיעים הלכות והנהגות רבות על פי הלכה וקבלה, והספר נכתב בלשון מיוחדת ובהירה, המלהיבה את לב הקורא לעבודת השם.

הפולמוס אודות הספר

על הספר קמו עוררים רבים, בראשם היעב"ץ[1] שטענו בתוקף כי הספר נכתב על ידי נתן העזתי מראשי כת ש"ץ, ואילו רבים אחרים טענו כי אין כל בסיס עובדתי לטענות שעל הספר.

ויש שסוברים שהספר נכתב על ידי קדוש רק שיד זרים שלטו בו, ולכן יש שטוענים כי אין לסמוך עליו בדברים שלא נמצאו בספרים אחרים של האריז"ל[2].

בשנת תרנ"ו הדפיס המקובל רבי מנחם מענכין היילפרין קונטרס "כבוד חכמים" בו הוא חולק על הקביעה בדבר זהות מחבר הספר. אחריו יצא רבי ישראל בערגער אב"ד בוקרסט במאמרו מאמר קנאת האמת בו מצדיק הוא את בעל החמדת ימים מפני הלעז שהוציא עליו היעב"ץ[3]. בתגובה לקונטרס של הרב הלפרין כתב רבי מרדכי לוריא קונטרס בשם אמת ליעקב[4]. והרב הלפרין הדפיס בתגובה קונטרס אחר.

רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל מיכל ספרין מקאמרנא[5] קיבל את שיטת היעב"ץ בדבר זהות מחבר הספר וכותב על מחבר הספר מילים חמורות ביותר, ותוקף את המנהג להמתין ז' ימים אחר המולד - מנהג שמבוסס על עדות מחבר הספר מפי האריז"ל. מנגד מקובלת עדות בשם רבי נפתלי מרופשיץ שהעיד כי מחבר הספר כבר זכה לתקן את אשר עיוות וכבר מותר ללמוד בספר[6].

בשבחי הבעל שם טוב - שאינו נחשב לספר מוסמך במיוחד, מובא סיפור בו בעל התולדות יעקב יוסף קנה את הספר מבלי דעת מי מחברו, והבעל שם טוב העיר לו כי ספר פסול על שולחנו ואז נטלו בסמרטוט וזרקו על הרצפה.

בתורת חב"ד

הספר אינו מובא כמעט בכתבי רבותינו, אך אדמו"ר הזקן מביאו בקונטרס אחרון לסימן רפ"ה. בנוסף המגיד מקאזניץ מזכירו בספרו רמזי ישראל, ורבי שבתי מראשקוב מצטט ממנו במקומות אי ספור (בהעלם שמו)

הרבי העדיף לציין לספר שמציין לספר זה מאשר לציין לספר זה עצמו[7].


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. בספרו תורת הקנאות אלטונא דף ע"א עמוד א'
  2. כך למשל רק באוצרות חיים להבן איש חי על יום כיפור שכתב באיזה ענין שאין לסמוך בזה על ספר חמדת ימים ביום קדוש כזה כו' משמע שהספר אינו מופרך
  3. עיתון וילקט יוסף שנה ב' קונטרס טו' סיון תר"ס דף נח' סימן קנז
  4. נדפס בסוף שו"ת הרשב"א חלק ששי, ירושלים תרס"ג
  5. זוהר חיח"ב ספר שמות דף לח' ע"ב
  6. חמשה מאמרות לרח"א שפירא מאמר ג' דף קכג' קכט'
  7. פעם ציינו מניחי השיחה לספר כמקור למנהג להרבות בצדקה בחנוכה והרבי ציווה לחפש מקור אחר[דרוש מקור]. וראה גם ‏‎אג"ק מהרבי וזה לשונו: הובא בשד"ח (אס"ד ר"ה ב' ד) שכ"כ בחמדת ימים.